מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון Sleep עולה כי נחירות רמות, קשיים בהירדמות ושינה שאיננה מרעננת עשויים לנבא התפתחות של התסמונת המטבולית.

לדברי החוקרים, מחקרם זה הינו העבודה הפרוספקטיבית הראשונה המדגימה כי מגוון רחב יותר של תסמינים שכיחים של הפרעות שינה, לרבות נדודי שינה (אינסומניה) והפרעות נשימה בשינה, מנבא את התפתחותה של התסמונת המטבולית, שהינו גורם סיכון עיקרי לתחלואה קרדיווסקולארית. לדבריהם, הופתעו לראות כי ההשפעות של קשיים בהירדמות ונחירות רמות היו בלתי תלויות זו בזו.

במחקר נכללו 812 משתתפים מה-Heart Strategies Concentrating on Risk Evaluation המבוסס קהילה, אשר לא סבלו מתסמונת מטבולית או מסוכרת בתחילת המעקב. המשתתפים נתבקשו להשלים שאלון שינה בתחילת המחקר (הכולל את ה-Insomnia Symptom Questionnaire ואת ה-Multivariate Apnea Prediction Questionnaire), והוערכו לקיומה של תסמונת מטבולית בתום שלוש שנים. שני שליש מהעוקבה היו נשים ו-36% היו ממוצא אפרו-אמריקאי.

החוקרים מציינים כי תת-קבוצה של 290 נבדקים עברו הערכה של ה-Apnea-hypopnea index (AHI) באמצעות מוניטור נייד. הסיכון להתפתחות תסמונת מטבולית ומרכיביה חושב עבור תסמונת נדודי השינה וכן עבור תסמינים ספציפיים של הפרעת שינה.

החוקרים מדווחים כי במהלך שלוש שנות מעקב, אובחנה התסמונת המטבולית בקרב 14% מהמשתתפים (115 חולים). גורמים אשר נמצאו כמנבאים משמעותית את התפתחותה כללו קשיים בהירדמות (OR, 1.81) ושינה שאיננה מרעננת (OR, 1.71), אולם לא כך היה ביחס להגדרה הסינדרומטית של אינסומניה, קשיים בהמשך השינה או התעוררויות תכופות מהשינה.

בנוסף, נמצא כי נחירות רמות היו קשורות בסיכון של למעלה מפי 2 להתפתחות תסמונת מטבולית (OR, 2.30), וכן למרכיביה לרבות היפרגליקמיה (OR, 2.15) ורמה נמוכה של כולסטרול מסוג High-density lipoprotein (HDL) (OR, 1.92).

החוקרים מוסיפים כי נחירות רמות נותרו כגורם מנבא מובהק לתסמונת המטבולית גם לאחר תקנון נוסף לציון ה-AHI (OR, 2.30) או למספר מרכיבי התסמונת ההתחלתיים. עם זאת, הערך המנבא של קשיים בהירדמות ושל שינה שאיננה מרעננת נותר מובהק במידה גבולית בלבד לאחר תקנון זה. ניתוח רגרסיה לוגיסטית הראה כי הן נחירות רמות והן קשיים בהירדמות נותרו גורמים מנבאים בלתי תלויים ומשמעותיים לתסמונת מטבולית.

החוקרים מסבירים כי קשיים בהירדמות, שינה שאיננה מרעננת ובמיוחד נחירות רמות ניבאו את ההתפתחות של תסמונת מטבולית במבוגרים בקהילה. לדבריהם, הערכת תסמיני הפרעות שינה עשויה לסייע בזיהוי מטופלים המצויים בסיכון להתפתחות תסמונת מטבולית.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את הערכת החתך של מדד ה-AHI, ואת העובדה כי הוערך בקרב תת-קבוצה קטנה מתוך עוקבת המחקר, וכי נקבע באמצעות זרימת האוויר באף. בנוסף, הם מציינים כי המחקר לא כלל מדידה ישירה של היפוקסמיה אינטרמיטנטית, מדדים אובייקטיביים להפרעות שינה או מדידה של משך השינה.

החוקרים מסכמים כי על מנת להיטיב ולהבין את המנגנונים האפשריים הקושרים בין הפרעות בשינה ובין סיכון קרדיווסקולארי, יש צורך במחקרים פרוספקטיביים נוספים אשר יבחנו את השילוב של תלונות שינה סובייקטיביות ומדדים פיזיולוגיים של איכות שינה ירודה ביחס לתחלואה ותמותה קרדיווסקולאריות. לדבריהם, מאחר ובאוכלוסיה הכללית תלונות הקשורות בשינה הינן שכיחות יותר בצורה משמעותית בהשוואה לנדודי שינה או לתסמיני דום נשימה חסימתי בשינה, הרי שלממצאי מחקרם זה השלכות מרחיקות לכת ביחס לבריאות הציבור, ובייחוד לאור הרמות האפידמיות של השמנת יתר והשלכותיה הקרדיומטבוליות הקשורות בהפרעות שינה.

Sleep 2010;33:1633-1640

לידיעה במדסקייפ