טיפול בן שנה ב-Buprenorphine או Methadone עשוי להפחית משמעותית את מספר מקרי התמותה על-רקע תרופתי בקרב חולים בעלי הפרעות התמכרות לאופיאטים, כך מדווחים חוקרים מבריטניה.

לדברי החוקרים, מתוצאות המחקר הגדול הנוכחי עולה כי בקרב חולים שקיבלו טיפול חליפי לאופיאטים במהלך 12 חודשים, חלה ירידה של למעלה מ-85% בסיכון הכולל לתמותה.

החוקרים כותבים כי הטיפול מפחית את הסיכון לתמותה אך למשך הטיפול יש חשיבות רבה. בנוסף, הם קוראים להשגחה הדוקה יותר מאחר שקיים סיכון משמעותי לתמותה בקרב חולים אלו במהלך 28 הימים לאחר התחלת הטיפול והחודש הראשון לאחר תום הטיפול.

החוקרים מצאו כי הסיכון לתמותה במהלך החודש הראשון לאחר תום הטיפול היה גבוה פי ארבע, בהשוואה לסיכון בתקופות זמן אחרות. למרות שההבדל בתמותה בין אלו המשתמשים באופיאטים בתחילת הטיפול ובסופו מוכר היטב, לא נערכו מחקרים רבים להערכת תקופות זמן אלו באופן ספציפי.

החוקרים שיערו כי הסיכון המוגבר לתמותה במהלך החודש הראשון לטיפול ובעיקר בחודש תום הטיפול עשוי להשפיע לרעה על ההשפעה המגנה של טיפול חליפי לאופיאטים, אלא אם מדובר בטיפול ממושך.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בקרב משתמשים באופיאטים, שיעורי התמותה השנתית נעים סביב 1%, שיעור גבוה כמעט פי 10 בהשוואה לשיעורי התמותה באוכלוסייה הכללית. במסגרת המחקר הנוכחי אספו החוקרים מידע אודות 5577 מטופלים בין הגילאי 16-59 שנים שאובחנו עם הפרעת שימוש לא-הולם בחומרים, וקיבלו מרשם לטיפול ב-Methadone או Buprenorphine.

57% מהחולים קיבלו מרשם ל-Methadone בלבד; 19% קיבלו מרשם לשילוב Methadone ו-Dihydrocodeine; 9% קיבלו מרשם ל-Methadone ו- Buprenorphine; 8% קיבלו מרשם ל- Buprenorphine בלבד; 4% קיבלו מרשם ל- Buprenorphine ו-Dihydrocodeine; ו-4% קיבלו מרשם ל-Methadone, Buprenorphine ו-Dihydrocodeine.

כל המשתתפים היו במעקב עד שנה אחת לאחר תום המרשם האחרון, תמותה או העברה למרכז רפואי אחר. חציון משך המעקב אחר החולים עמד על שנתיים.

מתוצאות הסקירה עולים 178 מקרי תמותה (62 תחת טיפול, 116 בתוך שנה מהמרשם האחרון). שיעורי התמותה עמדו על 0.7 ל-100 שנות-אדם תחת טיפול חליפי לאופיאטים ו-1.3 בזמן שלא קיבלו טיפול. שיעורי התמותה ללא-טיפול היו גבוהים כמעט פי שתיים בהשוואה לשיעורי התמותה תחת טיפול, ולאחר תקנון לגורמים שונים יחס שיעורי התמותה היה גבוה יותר מפי שתיים.

שיעורי SMR (Standardized Mortality Ratio) מהשוואת שיעורי התמותה בקרב משתתפי המחקר אל מול אוכלוסייה אנגליה ווילס עמדו על 5.3 תחת טיפול ו-10.9 ללא-טיפול.

בנוסף, בקרב גברים שהשתמשו באופיאטים הסיכון לתמותה היה גבוה כמעט פי שתיים בהשוואה לנשים. עם זאת, שיעורי SMR היו דומים בין גברים נשים, הן תחת טיפול והן ללא-טיפול. כמו כן, שיעורי התמותה עלו עם הגיל.

כאשר התייחסו למשך הטיפול, שיעורי התמותה הגבוהים ביותר תועדו במהלך השבועיים הראשונים (1.7 ל-100 שנות-אדם). לאחר תקנון שיעור זה עמד על 3.1 בהשוואה לשיעור במהלך יתר תקופת הטיפול. שיעורי התמותה במהלך שבועות 3 ו-4 לטיפול עמדו על .3, ויחס שיעורי התמותה המתוקנן עמד על 2.3. שיעורי התמותה במהלך החודש הראשון לאחר הפסקת הטיפול היו גבוהים עוד יותר ועמדו על 4.8 לאחר 1-2 שבועות ו-4.3 לאחר 3-4 שבועות, בהשוואה לשיעור של 0.95 ביתר הזמן.

החוקרים לא מצאו עדות להבדלים בסיכון לתמותה בין מטופלים ב- Buprenorphine או Methadone, כאשר ערכו השואה בין כל תקופת המחקר בזמן הטיפול וללא-טיפול.

לסיום, טיפול קצר של 20-30 שבועות הביא להפחתת הסיכון הכולל לתמותה בשיעור של פחות מ-25%. עם זאת, שיעור זה עלה ל-65% לאחר טיפול בן 40 שבועות וללמעלה מ-85% עם טיפול בן למעלה משנה.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של משך הטיפול החליפי לאופיאטים ובין שיעורי התמותה על-רקע השימוש בחומרים אלו.

BMJ. Published online October 27, 2010

לידיעה במדסקייפ