כעס מחמיר כאבים בנשים עם ובלי פיברומיאלגיה, וטיפול קוגניטיבי הינו טיפול יעיל כנגד פיברומיאלגיה, כך עולה מתוצאות שני מחקרים שפורסמו במהדורת אוקטובר של Arthritis Care & Research.

מחקר קודם קשר בין רגשות ובין פיברומיאלגיה

החוקרים מצאו כי חולים רבים עם פיברומיאלגיה חווים רגשות שליליים דוגמת כעס ועצבות בשל מצבם, ורבים דיווחו כי הדחק שחוו ביומיום החמיר את הכאב. לדבריהם, למרות שמחקרים רבים מצאו כי רגשות שליליים וכאב קשורים האחד בשני, כמעט ולא נערכו מחקרים שבחנו אם הרגשות השליליים עלולים להחמיר את הכאב. מחקר קודם מצא כי חולים עם פיברומיאלגיה מדווחים על כאב עז יותר מנבדקים בריאים, בתגובה למגוון גירויים גופניים, אך גירויים פסיכולוגיים ובעיקר אירועי דחק רגשיים,  כמעט ולא נבחנו.

במסגרת המחקר, 62 נשים עם פיברומיאלגיה ו-59 נשים ללא פיברומיאלגיה נזכרו תחילה בסיטואציה ניטראלית ולאחר מכן נזכרו בסיטואציה שעוררה כאס ובסיטואציה שעוררה עצבות. החוקרים בחנו את ההשפעות של רגשות אלו על סמנים של תגובה לכאב.

הם מצאו כי רגשות שליליים בחיי היומיום עשויים להחמיר את הכאב מעבר לרמת הכאב הגבוהה מלכתחילה בנשים עם פיברומיאלגיה. לפיכך, מהמחקר עולה כי רגשות שליליים עשויים לגרום להחמרה בכאב. הם לא מצאו כי נשים עם פיברומיאלגיה היו רגישות יותר לרגשות בהשוואה לנשים ללא פיברומיאלגיה; עם זאת, מאחר שנשים עם פיברומיאלגיה חוו רגשות שליליים בתדירות גבוהה יותר, ודרגת הכאב שלהן כבר הייתה גבוהה מלכתחילה, העלייה בכאב בשל רגשות שליליים רלבנטית במיוחד באוכלוסיה זו.

בתגובה לגירוי כעס ועצב, בנשים עם פיברומיאלגיה תועדה עליה במדדי כאב קליני (p<0.001) ובשתי הקבוצות חלה ירידה בסף הכאב (p<0.001) וירידה בסבילות לכאב (p<0.001). תגובה לעצבות ניבאה את התגובה לכאב קליני, בעוד שתגובתיות לכעס ניבאה את התגובה לכאב קליני ולגירוי כאב.

החוקרים מאמינים כי יש מקום לנסות ולשנות את האופן בו חולים עם פיברומיאלגיה מתמודדים עם הרגשות שלהם, במטרה לנסות ולשנות את ההשפעה של הרגשות השליליים הללו על כאב.

התועלת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי

במחקר השני, החוקרים בחנו את ההשפעות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מותאם ותכנית פעילות גופנית לחולי פיברומיאלגיה בסיכון גבוה.

המשתתפים במחקר סווגו לקבוצות כאב-עמיד והימנעות-מכאב, ולאחר מכן חולקו באקראי בתוך הקבוצות לקבלת טיפול או לרשימת המתנה. הטיפול הותאם לדפוס הקוגניטיבי-התנהגותי הספציפי של החולה וכלל 16 פגישות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ותכנית אימונים, שניתנו בתוך 10 שבועות.

להתאמת הטיפול לחולה תוצאות מבטיחות בהגברת התועלת של טיפולים אלו בחולי פיברומיאלגיה. החוקרים מאמינים כי לא צפויה תועלת דומה לגישה לפיה דרך אחת מתאימה לכולם, לאור המגוון הרחב של השונות בתסמינים, בעוצמה ובמוגבלות של חולי פיברומיאלגיה.

החוקרים בחנו את התפקוד הפסיכולוגי והגופני בתחילת המחקר, לאחר-טיפול ולאחר שישה חודשי מעקב, וכן העריכו את ההשפעה על פיברומיאלגיה.

החוקרים זיהו תועלת גדולה, משמעותית ובעלת חשיבות קלינית לטיפול בכל היעדים העיקריים. ב-60-70% מהחולים שטופלו תועד שיפור בתפקוד הגופני (כאב, חולשה, מוגבלות תפקודית), 55%-69% הדגימו שיפור בתפקוד הפסיכולוגי (מצב רוח שלילי, חרדה) וב-60% חל שיפור בהשפעת פיברומיאלגיה על חיי היומיום.

מהממצאים עולה כי מתן טיפול מותאם לדפוס הקוגניטיבי-התנהגותי של חולי פיברומיאלגיה בסיכון-גבוה, בשלב מוקדם לאחר אבחנת פיברומיאלגיה, מביא לשיפור התוצאות הגופניות והפסיכולוגיות הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

Arthritis Rheum. October 2010

לידיעה במדסקייפ