מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-19 באוגוסט 2010 ב-BMJ עולה כי בקרב קשישים, נמצא קשר בין פחד גבוה מנפילה ובין סיכון מוגבר לנפילות בעתיד.

החוקרים כותבים כי נפילות והפחד מנפילות עלולים לפגוע באיכות החיים של קשישים ובעצמאותם. הם מסבירים כי גורמי הסיכון הפסיכולוגיים לנפילות הם מורכבים, ועל כן קיים קושי להתייחס אליהם במסגרת תכניות למניעת נפילות בקשישים. פחד מוגזם מנפילות עלול להוביל לכך שהקשישים יגבילו את השתתפותם בפעילויות גופניות וחברתיות, ולכן עלול להוביל לירידה במצב הגופני, בידוד חברתי ודיכאון. לעומת זאת, פחד נמוך במיוחד מנפילות עלול לגרום לקשישים להסתכן שלא לצורך בנפילה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הפחד מנפילות בקשישים, להעריך את השכיחות והגורמים לפחד ולסיכון הפיזיולוגי, ולבדוק האם הבדלים בין הפחד ובין הסיכון הפיזיולוגי לנפילה עלולים להשפיע על נפילות בקשישים.

זהו מחקר אוסטרלי, שכלל 500 משתתפים מהקהילה. גיל המשתתפים הממוצע היה 77.9 שנים (טווח 70-90 שנים) ו-54% היו נשים. כל המשתתפים עברו הערכה רפואית פיזיולוגית ונוירו-פסיכולוגית. הסיכון הפיזיולוגי לנפילה הוערך באמצעות ה- Physiological Profile Assessment (PPA), והסיכון הנתפס (הפחד) הוערך באמצעות ה- Falls Efficacy Scale International (FESI).

החוקרים חילקו את המשתתפים ל-4 קבוצות ע”פ ההבדל בין הסיכון הממשי והסיכון הנתפס שלהם לנפילה. משתתפים “פעילים” הוגדרו כבעלי סיכון נתפס נמוך וסיכון ממשי נמוך לנפילה, “מודעים” הוגדרו כבעלי סיכון נתפס גבוה וסיכון ממשי גבוה לנפילה, משתתפים “חרדתיים” הוגדרו כבעלי סיכון נתפס גבוה וסיכון ממשי נמוך לנפילה, ו”מאופקים” הוגדרו כבעלי סיכון נתפס נמוך וסיכון ממשי גבוה לנפילה.

מתוצאות המחקר עולה כי נמצא קשר בין ציון PPA גבוה יותר ובין סיכון מוגבר לנפילות (OR 1.31, 95% CI 1.06-1.61, p=0.011), וכן קשר בין ציון FESI גבוה יותר ובין סיכון מעט מוגבר לנפילות (OR 1.05, 95% CI 1.02-1.08, p=0.001).

החוקרים מדווחים כי מרבית המשתתפים תפסו בצורה נכונה את הפחד שלהם מנפילות. הם מפרטים כי לקבוצת ה”הפעילים” נמצא סיכון נמוך לנפילות בעתיד, ולקבוצת ה”מודעים” נמצא סיכון גבוה לנפילות עתידיות.

כמו כן, למשתתפים בקבוצת ה”חרדתיים” נמצא סיכון גבוה לסבול מתסמיני דיכאון (p=0.029), תכונות אישיות נוירוטיות (p=0.026) ותפקודים ניהוליים (Executive functions) ירודים (p=0.01). לקבוצת ה”מאופקים” נמצא סיכון נמוך יותר לנפילות, ובמשתתפים אלו נצפתה הסתכלות חיובית על החיים (p=0.001) והשתתפות גבוהה בפעילות גופנית וחברתית (p=0.048).

בין מגבלות המחקר ניתן לציין כי ה-PPA הינו כלי הערכה ועלול להיות שלא מדויק. כמו כן, ההערכה הפסיכולוגית נעשתה על בסיס דיווח עצמי של המשתתפים. החוקרים מוסיפים כי המחקר כלל קשישים בריאים מהקהילה, ולכן ייתכן ולא ניתן להכליל את תוצאות המחקר על קשישים עם ליקוי קוגניטיבי או מחלות הפוגעות בתנועה.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי פחד גבוה מנפילות עלול להגביר את הסיכון לנפילות בעתיד, ללא קשר לסיכון הפיזיולוגי. הם מסבירים כי ההבדלים בין הסיכון הנתפס והסיכון הממשי לנפילה עלולים להשפיע על הסיכון לנפילה במנגנונים פסיכולוגיים. לפיכך, החוקרים ממליצים לקחת בחשבון הן את הסיכון הפיזיולוגי והן את הסיכון הנתפס במסגרת הערכת הסיכון לנפילות בקשישים.

BMJ, 2010.

לידיעה במדסקייפ