מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America ובו עשו החוקרים שימוש בבדיקת fMRI עולה כי התכשיר Methylphenidate (קונצרטה, ריטלין) הנפוץ בשימוש בהפרעת קשב וריכוז (Attention-deficit/hyperactivity disorder, ADHD), עשוי בנוסף לשפר את השליטה העצמית בחולים המכורים לקוקאין.

החוקרים מסבירים כי עלה בידם להראות שבהשוואה לתרופת דמה, התכשיר Methyphenidate הביא לירידה ניכרת ב-Stop Signal Reaction Time (SSRT), מדד לשליטה טובה יותר, בחולים המכורים לקוקאין. בנוסף, הם מדווחים כי ירידות אלו במדד ה-SSRT עמדו בקורלציה חיובית עם שפעול של הקורטקס הפרונטלי האמצעי (Middle Frontal Cortex, MFC) משמאל הקשור באינהיביציה, וכן עמדו בקורלציה ביחס הפוך לשפעול ה-Venrtomedial prefrontal cortex (vmPFC) בחישובי רגרסיה ליניארית של המוח השלם.

לדברי החוקרים, לא קיימות עדיין תרופות המאושרות בידי ה-FDA לטיפול בהתמכרות לקוקאין. הם טוענים כי מחקרם זה עשוי לסייע בהבנת הבסיס הנוירוביולוגי של תכשירים קטכולאנימרגיים בטיפול בחולים מסוימים עם התמכרות לקוקאין.

החוקרים מזכירים כי הפתופיזיולוגיה של מספר הפרעות נוירופכיסיאטריות מעידה על חסרים קוגניטיביים, לרבות ADHD והתמכרות לקוקאין. על אף שמחקרים קודמים מצאו כי תכשירים פסיכוסטימולנטיים עשויים לשפר את השליטה העצמית, הרי שהבסיס העצבי העומד בבסיס שיפור מעין זה עדיין איננו ברור.

במחקר הנוכחי נכללו עשרה מתנדבים הסובלים מהתמכרות לקוקאין (ומהם שמונה גברים ושתי נשים, בגיל ממוצע של 39.9±5.5 שנים ופרק זמן ממוצע של שימוש בסם העומד על 18.3±7.9 שנים) אשר גויסו למחקר במרכז טיפול באשפוז ועברו הקצאה אקראית לקבל זריקה תוך ורידית של Methylphenidate או לחילופין של תרופת דמה (סליין) במהלך המפגש הראשון. בהמשך טופלו בטיפול האחר במפגש נוסף כ-48 שעות לאחר מכן. כל הנבדקים נתבקשו לבצע מבחן ממוחשב מסוג Stop-signal test כ-45 דקות לאחר כל טיפול, בעודם עוברים דימות Functional magnetic resonance imaging (fMRI).

החוקרים ביקשו למדוד את מידת התאווה (Craving) לקוקאין, חרדה ואופוריה של הנבדקים, לצד הדופק ולחץ הדם, כ-30 דקות לפני הזריקה (כערכי הבסיס), 30 דקות לאחריה ובמהלך כל בדיקת fMRI. המעקב אחר הנבדקים נמשך עד שש שעות לאחר כל מפגש. באמצעות בדיקות טוקסיקולוגיות בשתן, וידאו החוקרים כי כל הנבדקים היו נקיים מסמים למשך 5 ימים לפחות לפני תחילת המחקר. בנוסף, הנבדקים הושוו ל-36 נבדקים בריאים כקבוצת ביקורת, אשר הותאמו להם על פי מאפיינים דמוגרפיים בסיסיים (ובהם 84% גברים, גיל ממוצע 36.0±9.1 שנים).

החוקרים מדווחים כי הנבדקים המכורים לקוקאין הראו עלייה ניכרת בדופק (p=0.005 הן עבור 30 הדקות הראשונות לאחר הזריקה והן במהלך בדיקת ה-fMRI) ובלחץ הדם (p=0.005 ו-p=0.007, בהתאמה) במהלך המפגשים בהם טופלו ב-Methylphenidate בהשוואה לאלו בהם קיבלו תרופת דמה.

בנוסף, הראו נבדקים אלו עלייה במידת האופוריה שחשו בהשוואה לערכי הבסיס (p=0.005 ו-p=0.066, בהתאמה), וכך גם ביחס לתחושת תאווה לקוקאין (p=0.047 ו-p=0.059, בהתאמה) וחרדה (p=0.005 ו-p=0.008, בהתאמה) וירידה משמעותית במדד ה-SSRT (p<0.0024) במפגשים בהם טופלו בתכשיר הפעיל לעומת אלו בהם טופלו בזריקות הדמה.

לדברי החוקרים, העלייה שנצפתה בערכי לחץ הדם הסיסטולי בעקבות מתן ה-Methylphenidate עמדה גם בקורלציה ליניארית עם השיפור במדד ה-SSRT (p<0.0104). בנוסף, שפעול הקשור באינהיביציה של אזור ה-MFC, אולם לא של אזור ה-vmPFC של המוח נבדל בצורה משמעותית בין הנבדקים בקבוצת הביקורת שהראו SSRT קצר ואלו מהם שהראו SSRT ארוך, בעוד ששפעול ה-vmPFC אולם לא ה-MFC, יחד עם שיפור במדד ה-SSRT, עמד בקורלציה לביומרקר אשר הוצע בעבר לתגובה לתכשיר Methylphenidate (לחץ הדם הסיסטולי). הם מסבירים כי ממצא זה היה מעניין, מאחר ובניגוד ל-MFC, השייך למעגל הקשור בביצוע משימות, הרי שאזור ה-vmPFC שייך לרשת אזורי המוח שהינם למעשה ‘Anti-corrleated.

החוקרים מוסיפים כי הקורלציה בין השינוי המופיע לאחר מתן Methylphenidate בערכי לחץ הדם הסיסטולי ובין שפעול אזור ה-vmPFC, כמו גם התפקוד ההתנהגותי, הינו ממצא מעניין ביותר, המציע מנגנון עצבי משותף העומד בבסיס השינויים במערכת העצבים המרכזית והשינויים הפיזיולוגיים הפריפריים.

לבסוף, מדווחים החוקרים כי לא נצפו תופעות לוואי לטיפול.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את גודל המדגם הקטן ואת העובדה כי התוצאות היו מטבען כאלו המראות קורלציה.

החוקרים מסכמים כי הממצא העיקרי העולה מעבודתם זו הינו כי התכשיר Methylphenidate הביא לשיפור בשליטה האינהיביטורית בנבדקים המכורים לקוקאין, לצד שינויים אזוריים בשפעול ה-vmPFC במוח. לדבריהם, יש צורך בהמשך המחקר בתחום על מנת להבהיר את המנגנונים והקשרים שבין מערכת העצבים המרכזית ובין ההשפעות הפיזיולוגיות של תרופה זו, הן בקרב נבדקים בריאים והן בקרב אוכלוסיות אחרות הסובלות מהפרעות קליניות.

Proc Natl Acad Sci U S A. 2010

לידיעה במדסקייפ