מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-15 ביוני 2010 ב- Journal of Clinical Psychiatry עולה כי בקרב מטופלים הסובלים מדיכאון מז’ורי וללא הפרעת חרדה, תוסף אומגה 3 נקשר לשיפור מובהק בתסמיני הדיכאון בהשוואה לפלסבו.

החוקרים כותבים כי רבים מהמטופלים הסובלים מדיכאון מז’ורי אינם מגיבים בצורה טובה לטיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות, סובלים מתופעות לוואי משמעותיות המגבילות את הטיפול, או מסרבים ליטול את הטיפול התרופתי למרות סבלם. הם מוסיפים כי למעלה מ-50% מהמטופלים עם דיכאון מז’ורי בארה”ב נעזרים בטיפול משלים כלשהו.

לדבריהם, דרושות חלופות טיפוליות נוספות לטיפול התרופתי בדיכאון מז’ורי. בעבודות קודמות נמצא כי תוספי אומגה 3 עשויים להיות יעילים לטיפול בדיכאון מז’ורי, אך דרושות ראיות נוספות.

המחקר נערך בקנדה וכלל 432 משתתפים הסובלים מדיכאון מז’ורי למשך 4 שבועות לפחות, אשר טופלו במרפאות לבריאות הנפש בשנים 2005-2009. גיל המשתתפים הממוצע היה 46 שנים ו-68.5% היו נשים. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לקבלת טיפול בן 8 שבועות בתוסף אומגה 3 (הכולל Eicosapentaenoic acid במינון 1,050 מ”ג ו- Docosahexaenoic acid במינון 150 מ”ג ליום) או לפלסבו (שמן חמניות בשילוב עם שמן דגים בריכוז 2%). החוקרים הוסיפו את שמן הדגים לפלסבו שכן רבים מהנוטלים אומגה 3 מדווחים על טעם דגים לאחר נטילת התוסף.

החוקרים מדווחים כי 40.3% מהמשתתפים נטלו טיפול תרופתי נוגד דיכאון בעת ההצטרפות. המשתתפים הגיעו למעקב מרפאתי בשבועות 1, 2, 4 ו-8 למחקר. יעד המחקר העיקרי היה ציון ה- Inventory of Depressive Symptomatology (IDS-SR30) ע”פ דיווח עצמי של המשתתפים, ויעד המחקר המשני היה ציון ה- Montgomery-Asberg Depression Rating Scale (MADRS), המבוסס על הערכת המטפלים. החוקרים ערכו תקנון לנוכחות של הפרעה חרדה במקביל, שימוש בתרופות אנטי-דיכאוניות, מין המשתתף, וצריכת הדגים טרם ההצטרפות למחקר.

מתוצאות המחקר עולה כי נצפה הבדל ממוצע של 1.32 נקודות בציון ה- IDS-SR30 בין 2 הקבוצות (95% CI -0.20 2.84, p=0.088), והבדל ממוצע של 0.97 נקודות בציון ה-MADRS, ללא מובהקות סטטיסטית.

בניתוח תת-קבוצות נצפתה אינטראקציה בין נוכחות של הפרעה חרדה ובין קבוצת המחקר (p=0.035), הרומזת על הטרוגניות ביעילות של אומגה 3. החוקרים מציינים כי 52.8% מהמשתתפים סבלו הן מדיכאון מז’ורי והן מהפרעת חרדה.

בקרב 204 המשתתפים ללא הפרעת חרדה, נצפו פחות תסמיני דיכאון בקבוצת האומגה 3 בהשוואה לקבוצת הפלסבו. ההבדל הממוצע בציון ה- IDS-SR30 בין 2 בקבוצות היה 3.17 נקודות (95% CI 0.89-5.45, p=0.007) וההבדל הממוצע בציון ה-MADRS היה 1.93 נקודות (95% CI 0.50-3.36, p=0.008).

החוקרים מדווחים כי 46.2% מהמשתתפים בקבוצת האומגה 3 ו-53.4% מהמשתתפים בקבוצת הפלסבו ציינו כי לא סבלו מתופעות לוואי של הטיפול. הם מוסיפים כי נצפו 7 תופעות לוואי חמורות בקבוצת האומגה 3, ו-4 בקבוצת הפלסבו.

לדברי החוקרים, ייתכן והכללת משתתפים הסובלים גם מדיכאון מז’ורי וגם מהפרעת חרדה עשויה להסביר את התוצאות הלא-מובהקות שהתקבלו בניתוח הנתונים הראשוני, שכן מטופלים אלו סובלים מהפרעה קשה יותר לטיפול.

לאור התוצאות הם כותבים כי מדובר במחקר ראשון בהיקף שכזה, לבדיקת היעילות של תוספי אומגה 3 במקרי דיכאון מז’ורי. לדבריהם, המחקר כלל מדגם משתתפים הטרוגני, שסביר לא היו נכללים במחקר קליני סטנדרטי. ומהווים קבוצה קשה לטיפול.

הם מסכמים כי הממצאים מעודדים מחקר נוסף בתחום, לבדיקת היעילות של טיפולים לא-שגרתיים אחרים במקרי דיכאון מז’ורי וכן בדגש על אומגה 3. בשלב הבא מתכננים החוקרים מחקר להשוואה בין אומגה 3 ותרופות אנטי-דיכאוניות.

מומחה מהתחום ציין כי תוצאות המחקר תומכות ביעילות של אומגה 3 לטיפול בדיכאון מז’ורי. הוא הסביר כי הסיכוי להדגים יתרון לטיפול אנטי-דיכאוני תלוי בחומרת הדיכאון של משתתפי המחקר, כך שטיפולים מסוימים עשויים להיות יעילים בדיכאון בחומרה בינונית-קשה אך לא בדיכאון קל-בינוני. לדבריו, המחקר הנוכחי כלל קבוצת משתתפים הטרוגנית עם דיכאון בחומרה בינונית, אך למרות זאת ולמרות שלא נערך מעקב אחר ההיענות לטיפול, נצפתה יעילות לתוספי אומגה 3.

המומחה ממליץ לרופאים המטפלים להשלים את החסרים התזונתיים של המטופלים לפני מתן הטיפול התרופתי, ולפנות לטיפול תרופתי בהמשך במידת הצורך. הוא הוסיף כי הנחיות האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה מ-2006 ממליצות על נטילת תוסף אומגה 3 במטופלים פסיכיאטרים, שכן הם נמצאים בסיכון מוגבר להפרעות קרדיווסקולאריות ומטבוליות. כמו כן, תופעת לוואי משמעותית של תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור ה-2 היא עליה ברמת הטריגליצרידים, ותוספי אומגה 3 הם טיפול מתאים לכך.

J Clin Psychiatry. 2010

לידיעה במדסקייפ