מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון Neurology עולה כי מהגרים חדשים לצפון אמריקה הינם בעלי סיכון נמוך יותר לסבול משבץ חריף מוקדם (Premature acute stroke) לעומת תושביה הותיקים. החוקרים מציינים כי הסיכון היחסי הנמוך בכ-30% נותר מובהק גם לאחר תקנון למגוון גורמי סיכון.

החוקרים טוענים כי ממצאיהם אלו מאשרים את קיומו של אפקט מהגרים בריאים (Healthy immigrant effect) ביחס לסיכון לשבץ, וכי יש צורך בקביעת מדיניות אשר מטרתה לשמר את מצב בריאותם הטוב יותר של המהגרים החדשים, תוך המשך המאמצים לצמצום הסיכון לשבץ בקרב כלל המבוגרים.

המחקר, המכונה Risk of Premature Stroke Associated with Recency of Immigration to Ontario (PRESARIO), הינו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שנעשה תוך התאמת זוגות. החוקרים מציינים כי הנבדקים שהשתתפו המחקר היו רשומים ל-Ontario Health Insurance Plan, אשר מכסה את מרבית ההוצאות הרפואיות ללא עלות למבוטח. הם מוסיפים כי קנדה ידועה כבעלת אחד השיעורים הגבוהים של הגירה בעולם. על פי מרשם האוכלוסין לשנת 2006, כ-28% מהאוכלוסיה הכוללת של אונטריו מקורה מחוץ למדינה, משמע המדובר באחד המחוזות בעלי שיעור ההגירה הגבוהים ביותר בקנדה.

החוקרים התאימו למעלה מ-960,000 מהגרים חדשים ללמעלה מ-3,200,000 תושבי קבע, וזאת על פי שנת הלידה, מין ואזור מגורים. לדבריהם, המהגרים החדשים זכו לתוכנית ביטוח רפואי כוללת חדשה, בעוד שהתושבים הותיקים היו אלו שכבר היו מבוטחים בתחילת המחקר מזה 5 שנים ומעלה. הגיל הממוצע של המשתתפים היה כ-34 שנים, ונרשם סך של 6,216 מקרי שבץ לאחר תקופת מעקב חציונית של כשש שנים.

החוקרים מצאו כי המהגרים החדשים לקנדה היו בעלי סיכון נמוך יותר לסבול משבץ מוחי בהשוואה לתושביה הותיקים, כששיעור המקרים ל-10,000 שנות-אדם היה 1.69 ו-2.56, בהתאמה. הם מוסיפים כי לא היה הבדל בין הסיכון לשבץ המוראגי ובין זה שנצפה לשבץ איסכמי.

החוקרים מוסיפים כי יחס הסיכון (HR) היה 0.66 (95% CI = 0.62-0.71), וכי לאחר תקנון לערפלנים כגון גיל, רמת הכנסה, אזור מגורים עירוני לעומת כפרי, היסטוריה של יתר לחץ דם, סוכרת, עישון ומספר התביעות לביטוח הרפואי, עמד יחס הסיכון לשבץ על 0.69 (95% CI = 0.64-0.74).

לדברי החוקרים, על אף שהמהגרים החדשים הראו שיעור נמוך יותר של מקרי שבץ מוחי, אלו אשר סבלו משבץ הראו משך אשפוז מעט ארוך יותר בהשוואה לתושבים הותיקים, כמו גם סבירות גבוהה במעט לעבור למוסד ארוך-טווח.

באשר למגבלות המחקר הנוכחי, מזכירים החוקרים כי לא הייתה להם גישה למידע אודות רמת ההשכלה של הנבדקים או מאפיינים של אורח חייהם. בנוסף, לא היה מידע אודות ערכי לחץ דם, רמות הגלוקוז בדם, רמות השומנים בדם או חומרת השבץ המוחי.

החוקרים טוענים כי מידע נוסף ומפורט אודות ארץ הלידה ומאפיינים חברתיים ופיזיים שונים של המהגרים החדשים עשוי היה להסביר מדוע הם מראים שיעור נמוך יותר של אירועי שבץ מוחי לעומת התושבים הותיקים, ומאידך עשויים לסבול מתוצאות גרועות יותר באם סובלים משבץ. הם מציינים כי המהגרים החדשים לצפון אמריקה הינם באופן טיפוסי צעירים מגיל 50 שנה ומראים פחות גורמי סיכון קרדיווסקולאריים. עם זאת, הם משערים כי הדחק הנפשי הכרוך בהגירה ובהתיישבות מחדש עשוי למקמם בסיכון גבוה יותר. על אף האמור, לא כך היה המקרה בעבור העוקבה במחקר הנוכחי, הם מבהירים.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוען מומחה בתחום כי המחקר האפידמיולוגי של מחלות בקרב מהגרים עשוי לבאר את הסיבות והגורמים התורמים להתפתחות מחלות אשר לעיתים קשה להדגימם באוכלוסייה הכללית. הוא מוסיף כי יתכן וגורמים גנטיים, תזונה, מזג אוויר, זיהומים או היעדרם עשויים לסייע בשמירה על סיכון נמוך יותר לשבץ לאחר הגירה.

החוקרים טוענים כי ממצאיהם אלו עשויים לסייע ולהיות בעלי תועלת לבריאות ארוכת הטווח של האוכלוסייה הכללית, ללא תלות במועד הגירתם.

Neurology. 2010;74:451-457

לידיעה במדסקייפ