ממחקר חדש עולה, כי בקרב חולי סוכרת סוג 2, תסמינים דכאוניים מייצגים את גורם הסיכון החשוב ביותר להפרעות זקפה.

החוקרים מציינים, כי ככל הנראה קיים מעגל קסמים, שבו דיכאון מעורר התפתחות של הפרעות בזקפה, בזמן שתסמיני ההפרעה בזקפה מנציחים את תסמיני הדיכאון. לכן, הפרעות זקפה בחולי סוכרת אינן קשורות באופן מלא לפקטורים אורגניים.

במסגרת המחקר, השלימו המשתתפים- גברים עם סוכרת סוג 2- שאלונים מדי שישה חודשים במשך שלוש שנים. בריאות פיזית ופסיכולוגית הוערכו בעזרת שאלון ה- SF-36, ואילו התסמינים הדיכאוניים הוערכו באמצעות ה- CES-D (Center for Epidemiological Studies – Depression ).

500 גברים דיווחו על הפרעות בזקפה בתחילת המחקר, ו-192 פיתחו את ההפרעה במהלך המעקב, שדירג את ההפרעה בסקאלה בת 5 נקודות מהיעדר הפרעה ועד ליותר מפעם אחת בשבוע. 286 גברים לא דיווחו בשום שלב על הפרעות בזקפה. החוקרים מדווחים על הימצאות גבוהה יותר של יתר לחץ דם (46% לעומת 32%) ודיסליפידמיה (23% לעומת 13%) בקרב המשתתפים שהתלוננו על הפרעות זקפה.

מאפיינים נוספים שקושרו להופעת ההפרעה היו גיל מבוגר, משך סוכרת ארוך יותר, איזון מטבולי גרוע יותר והיסטוריה של עישון. בנוסף, נצפה שיעור היארעות גבוה יותר של רטינופתיה, נוירופתיה, מיקרו/מאקרו-אלבומינוריה, או מחלה קרדיווסקולרית. החולים שסבלו מהפרעת זקפה היו בסבירות גבוהה יותר לקבל טיפול באינסולין או משתנים.

אף על פי כן, מציינים החוקרים, בעיות זקפה אינן בהכרח תוצאה בלתי נמנעת של תהליך ההזדקנות, שכן הן קשורות לגורמי סיכון הניתנים לשינוי, כגון איזון מטבולי לקוי, עישון ורמות כולסטרול גבוהות.

כאמור, סיבות אורגניות לא היו הגורמים היחידים הקשורים בסיכון מוגבר. דיכאון, שהוצג כציון של 21 ומעלה ב- CES-D, בדומה לתוצאות גרועות ב-SF-36, היו אף הם קשורים בבעיות זקפה.

J Urol 2007;177:252-257

לידיעה במדסקייפ