ממחקר אורך שנערך לאחרונה עולה כי קיום יחסי מין בסמוך למועד קשור להתחלה מוקדמת יותר של הלידה, ומוריד את הצורך בהשראת לידה בשבוע ה-41 להריון. המחקר פורסם בכתב העת למיילדות וגניקולוגיה (Obstetrics & Gynecology).

החוקרים ציינו כי ההשפעה של קיום יחסי מין על לידה מוקדמת אינה ודאית, וכי בעבר דווח כי סיכון מופחת ללידה מוקדמת נקשר לקיום יחסי מין בשלבים מאוחרים יותר של ההריון ולאורגזמות. בניגוד לכך, סיכון מוגבר ללידה מוקדמת נקשר אף הוא לקיום יחסי מין לפני המועד. 

החוקרים הוסיפו כי מתוך 344 נשים בריאות עם הריון ללא סיבוכים וגיל הריון מבוסס, שפנו בנוגע להשתתפות במחקר, 241 גויסו לנהל יומן המפרט את הפעילות המינית משבוע 36 להריון ועד הלידה, ולענות על שאלון קצר. מתוכן, 200 נשים סיפקו פרטים מלאים ששימשו לניתוח התוצאות. הנתונים שנבדקו כללו קיום יחסי מין, הריון שהמשיך מעבר למועד (שהוגדר כהריון שנמשך מעבר לתאריך הלידה המשוער), משך הריון של לפחות 41 שבועות, השראת לידה בשבוע 41 להריון וסוג הלידה.

החוקרים דיווחו כי הסבירות של דיווח על קיום יחסי מין בסמוך למועד הושפעה מתפישת האישה בנוגע לבטיחות של קיום יחסי מין, ממוצאה האתני ומגילו של הפרטנר.

לאחר ביצוע של multivariable logistic regression analysis שביקר את כל הגורמים המבלבלים האפשריים הללו ואחרים, כך על פי הדיווח, הסתבר כי דיווח על קיום יחסי מין בסמוך למועד נותר קשור באופן בלתי תלוי להורדת מספר ההריונות שנמשכו מעבר למועד, מספר ההריונות שנמשכו 41 שבועות לפחות ומספר ההריונות שהצריכו השראת לידה בשבוע ה-41.

עוד עולה מהדיווח כי מספר הזוגות שנדרשו לקיים יחסי מין בשבוע ה-39 להריון כדי למנוע מאישה אחת את הצורך לעבור השראת לידה בשבוע ה-41 להריון היה 5. בנוסף, קיום יחסי מין בסמוך למועד לא השפיע במידה משמעותית על לידה ניתוחית.

החוקרים ציינו כי דיווח על קיום יחסי מין בסמוך למועד נקשר להתחלה מוקדמת יותר של הלידה והוריד את הצורך בהשראת לידה בשבוע ה-41. לממצאים אלה יש, לדבריהם, יישומים קליניים חשובים מכיוון שהשראת לידה בשבוע ה-41 להריון הינה תרגולת שכיחה.

החוקרים המליצו שממצאים אלה יאושרו על ידי מחקרים התערבותיים.

החוקרים סיכמו באומרם כי כל התערבות המבוססת על נושא מורכב כמו קיום יחסי מין צפויה להיות מאתגרת ליישום יעיל, ויש להרגיע את הדאגה לבטיחות, הנפוצה בקרב נשים, לפני שניתן יהיה לאמץ בהרחבה התערבות שכזו.

לידיעה המלאה ממדסקייפ 

Obstet Gynecol. 2006;108:134-140.