אפילפסיה היא אחת ממחלות העצבים הנפוצות בילדים וברוב המקרים הסיבה למחלה אינה ידועה. מספר ניכר של עבודות מחקר התמקדו בגורמים אטיולוגיים למחלה בתקופת ההיריון ובתקופת היילוד. רוב המחקרים נערכו לפני עשר שנים ויותר. החוקרים בעבודת המחקר לפנינו מצאו בהם ליקויים בהגדרות המחלה ובעיבוד הסטטיסטי המחקר לפנינו נערך בין תחילת ינואר 1986 ועד סוף דצמבר 2001 במדינת Nova Scotia בקנדה.

פרטים שהתייחסו לתקופת ההיריון והתקופה הסב-לידתית לתינוקות שנולדו בתקופה זו, נמצאו במאגר מקיף המנוהל בקפדנות במדינה זו – The Nova Scotia Atlee Perinatal Data Base . מקור מידע זה חובר לרישום של כל מקרי אפילפסיה The Canadian Epilepsy database and Registry.

שתי מערכות המידע המתוחכמות האלה איפשרו להשוות את תולדות ההיריון והתקופה הניאונטלית של כל הילדים שפיתחו אפילפסיה מאוחר יותר עם קבוצת בקרה של ילדים בריאים. בתקופה האמורה, במשך 15 שנים, נולדו 124,000 תינוקות ומתוכם 648 לקו באפילפסיה או כפיון.

היארעות מקרים חדשים הייתה בשיאה בשנה הראשונה לחיים, עם ירידה הדרגתית בשנים לאחר מכן. במילים אחרות, כל שנה בשנות החיים הראשונות התגלו פחות מקרים חדשים, מבשנה הקודמת. בזמן שהמחקר נערך, גיל הילדים הממוצע היה 8.5 שנים.

ניתוח התוצאות מראה, רעלת ההיריון מהווה גורם סיכון מובהק לאפילפסיה בילדות. גורם הסיכון השני הוא, פרכוסים בתקופה הבתר-לידתית. הסיבה לפרכוסים אלה הייתה אירועים של חסר חמצן בלידה, גורמים מטבוליים דוגמת היפוגליקמיה, היפוקלצמיה, היפונטרמיה ואחרים. מסתבר שסיבת הפרכוסים, תהיה אשר תהיה, בתקופה הניאונטלית משמעותה סיכון מוגבר לאפילפסיה בילדות. הגורם הבא אחריו, לקויים אנטומיים במערכת העצבים המרכזית. גם כאן קיים סיכון גבוה יותר לאפילפסיה. גורם שכיח פחות הוא זיהום בעת ההיריון. תינוק שנולד במשקל לידה נמוך מהווה גורם סיכון לאפילפסיה לעצמו וגם לתינוק שיוולד אחריו.

מחלות עצבים ומחלות מטבוליות גם אלו מהווים גורמי סיכון לאפילפסיה.

ובנוסף שני גורמים, יוצאי דופן:-

1 . משפחה חד הורית בעת ההיריון

2. העדר הנקה כבר בעת השחרור מבית החולים.

הגורם הראשון שהזכרנו, רעלת ההיריון, פחת בהרבה בשנים האחרונות, מחמת הפיקוח ההדוק לנשים הרות ועם זה, רעלת ההיריון עדיין נשאר גורם סיכון גבוה לפתח אפילפסיה. לגבי רעלת ההיריון יש לציין, כאשר לחץ הדם עולה משנית להריון אך ללא סימנים אופניים לרעלת, אין סיכון מוגבר לאפילפסיה. גורם נוסף שטרם הוזכר הוא היפרדות השליה. הסיכון לפתח אפילפסיה עולה ואין זה מפליא, כי ההיפרדות גורמת לחוסר חמצן ולנזק מוחי אצל העובר.

בסיכום: – המחקר לפנינו מצביע על מספר גורמי סיכון לאפילפסיה המתרחשים בתקופת ההיריון ובתקופה הניאונטלית. והם רעלת ההיריון, פרכוסים אצל הילוד, זיהומים בעת ההיריון, היפרדות השליה, משקל לידה נמוך במשפחה, מחלות עצבים ומומים במערכת העצבים, מחלות מטבוליות, משפחה חד-הורית והעדר הנקה. לגבי הקשר בין העדר הנקה ואפילפסיה החוקרים משערים כי מדובר בגורם נוסף, לו ידוע, המונע הנקה וגורם לפרכוסים. כל הגורמים לאפילפסיה שנמנו במחקר זה נוגעים רק ל 8% מכלל מקרי האפילפסיה. מעניין לציין כי החוקרים לא מצאו שהתורשה מהווה סיבה אטיולוגית חשובה להופעת מחלת הכפיון. המאמר הופיע בירחון Pediatrics מחודש אפריל 2006

Relation of pregnancy and neonatal factors to subsequent development of childhood epilepsy: A population based cohort. Whitehead E, Dodds L, Joseph KF., et al Pediatrics 2006;117:1298-1306