כרבע מהמטופלים הסובלים מדיכאון חמור ואשר אינם מגיבים לטיפול ב- citalopram, יגיבו כנראה לתרופות בעלות אופי של שחרור מושהה כגון bupropion ו- sertraline או של שחרור מורחב כגון venlafaxine.

לאחר טיפול לא מוצלח בדיכאון בעזרת מעכבים סלקטיבים לספיגה מחדש של סרטונין (SSRI), עדיין לא ברור אם החלפת התרופה נוגדת הדיכאון תהיה יעילה יותר מאשר החלפה לתרופה אחרת.

התרופות הנבדקות במחקר: bupropion מסוג של שחרור מושהה ולא מעכב ספיגה מחדש של סרטונין.

Sertraline מסוג של SSRI.

Venlafaxine תרופה מסוג של שחרור מורחב, מעכב ספיגה מחדש גם של סרטונין וגם של נוראפינפרין.

727 מטופלי חוץ הסובלים מדיכאון לא פסיכוטי שאינו משמעותי ושלא סבלו מרמסיה או שלא נמצאה אצלהם תגובה ל- citalopram מסוג SSRI נבחרו באופן אקראי לקבלת אחת מתרופות נוגדות הדיכאון הבאות למשך של עד 14 שבועות: bupropion במינון יומי מקסימלי של 400 מ”ג, sertraline במינון של 200 מ”ג או venlafaxine במינון מקסימלי יומי של 375 מ”ג.

התוצאות הראשוניות הראו רמסיה של הסימפטומים ב- 14 שבועות לפי מדד HRSD-17.

התוצאות המשניות היו ניקוד לפי נתוני QIDS-SR-16 בביקורי הטיפול הכוללים רמסיה ותגובה.

שיעורי הרמסיה בהתבסס על HRSD-17 ו- QIDS-SR-16, בהתאמה היו 21.3% ו- 25.5% עבור bupropion, 17.6% ו- 26.6% עבור sertraline ו- 24.8% ו- 25% ל- venlafaxine.

שיעור התגובה של QIDS-SR-16 היו 26.1% ל- bupropion, 26.7% ל- sertraline ו- 28.2% עבור venlafaxine.

לאחר טיפול בלתי מוצלח ב- SSRI, ל- 1 מתוך 4 מטופלים לערך היתה רמסיה של הסימפטומים לאחר החלפה של התרופה.

במאמר מערכת נלווה, צויין שממצאים אלה ניתנים להכללה ויכולים להיות מתורגמים ישירות ל”תרגול” ושחוסר סבילות או חוסר תגובה ל- SSRI לא מנבאת חוסר יעילות או סבילות לסוג אחר של SSRI.

לדיווח במדסקייפ

N Engl J Med. 2006;354:1231-1242, 1305-1307