קבוצה בחסות הקרן להפרעה בי-פולארית בילדים ומתבגרים (CABF) פיתחה קוים מנחים המהווים קונצנזוס לדיאגנוזה וטיפול ילדים עם הפרעה בי-פולארית (BPD).

בתקופה האחרונה ישנה הכרה רפואית הולכת וגדלה לגבי ההפרעה בילדים, אך לא קיים עדיין ידע מספק לגבי הטיפול בהם.

לשם כך, פותחו קווי היסוד המתייחסים לאבחנה של BPD-I בילדים בגילאי 6 עד 17 וכן הטיפול למאניה ולדיכאון עם או בלי פסיכוזה במטופלים הצעירים הללו. 

BPD (או כפי שהייתה ידועה בעבר כמאניה-דפרסיה) הינה הפרעה תורשתית המופיעה בגיל ההתבגרות או בילדות.

הסימפטומים שלה יכולים לכלול: הזיות, גירוי קל של מצב הרוח, חוסר צורך בשינה, דיבור לחוץ, שכחה והיפר-אקטיביות.

ילדים הסובלים מהמחלה הינם בעלי סיכון גבוה לבצע התאבדות.

שיטות טיפול ארוכות טווח ל- BPD כוללות: טיפול תרופתי, טיפול נפשי והתאמת סגנון החיים (הפחתת לחצים, הרגלי שינה קבועים, מגורים בבית הספר והימנעות מקפאין, אלכוהול וסמים).

מונו-תרפיה בעזרת מייצבי מצב-רוח כגון ליתיום, divalproex ו- carbamazepine ותרופות אנטי-פסיכוטיות בלתי טיפוסיות כגון olanzapine, quetiapine ו- risperidone מומלצות כטיפול בשלב הראשון.

בנוסף, מוצגים אלגוריתמים מפורטים לטיפול עוקב בחולים “מרדניים” למונו-תרפיה ועבור שימור הטיפול.

לעיתים, כתוצאה ממקרי שימוש בסמים יש צורך במעקב על העלייה במשקל, על האפקטים הקוגניטיביים ועל השינויים ההורמונאליים.  

בנוסף, צריך להתייחס לכך שלילדים וצעירים רבים הסובלים מהפרעה בי-פולארית יש ליקויים נוספים שעלולים לסבך את הטיפול.

הקבוצה שפרסמה את הקווים המנחים מדגישה את העובדה שאלה נועדו לעזור לקלינאים בהערכה ובטיפול בלבד. דבקות בהנחיות לא מבטיח תוצאות מוצלחות בכל מטופל.

בנוסף, אל להבין את ההנחיות ככוללות את כל שיטות הטיפול המתאימות ולשלול בכך שיטות אחרות המתקבלות על הדעת.

לדיווח במדסקייפ

J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2005;44:213-239