נמצא קשר מובהק בין הדיכאון, לאורך כל ההיסטוריה של תקופת החיים, ובין סיבוכים ופלאקים במוחותיהם של החולים באלצהיימר ובמחלות אחרות בהן יש הפרעה קוגניטיבית חמורה.
מחקרים קודמים מצאו קשר חזק בין דיכאון ובין מחלת האלצהיימר. לאנשים עם היסטוריה ארוכה של דיכאון (MDD) יש סיכוי גבוה להיות מאובחנים גם למחלת האלצהיימר (AD). בנוסף, הן AD והן MDD עלולות להשפיע על האונות האחראיות על הזיכרון במוח.
ע”מ להעריך כיצד MDD עלול להשפיע על ההתפתחות של AD, נערכה השוואה של 44 מוחות של מטופלים בעלי היסטוריה של דיכאון ל- 55 מוחות של מטופלים שאינם סובלים או סבלו בעבר מדיכאון.
למטופלים בעלי היסטוריה של דיכאון היו יותר פלאקים וסיבוכים בהיפוקמפוס במוח. בנבדקים אשר סבלו מדיכאון בזמן שאובחנו ל- AD היו שינויים מובהקים יותר במוחותיהם בהשוואה לאלה שבהם תקופת הדיכאון התרחשה לפני או אחרי האבחנה.
בהתבסס על אנאליזות קוגניטיביות, מטופלים עם AD בעלי היסטוריה של דיכאון, חוו גם ירידה חדה יותר דמנציה.
תוצאות אלה הן בעלות משמעויות קליניות חשובות בזיהוי מנגנונים פוטנציאלים שקושרים MDD גריאטרי כגורם סיכון ניתן לטיפול לשינויים נוירו פתולוגיים ב- AD.
כך ניתן יהיה לפתח טכניקות להתערבות ולמניעת AD.
התערבויות ספציפיות אלו נחוצות שכן למטופלים גריאטריים עם MDD בעלי ליקויים קוגניטיביים יש סיכויים נמוכים יותר לזכות לתוצאות טיפוליות טובות יותר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!