על-פי תוצאותיו של מחקר אקראי וכפול-סמיות שפורסמו לאחרונה, שילוב buprenorphine עם טיפול התנהגותי יעיל יותר מ-clonidine עם טיפול התנהגותי במקרים של התמכרות בני נוער לאופיאואידים.

החוקרים כותבים כי שכיחות השימוש בהרואין ובאופיאואידים אחרים עלתה באופן ניכר בקרב מתבגרים במהלך העשור הארחון, אולם בפועל לא נערך מחקר לזיהוי טיפולים יעילים באוכלוסיה זו. הם מסבירים כי בקרב מתבגרים המשתמשים בהרואין מצויה השכיחות הגבוהה ביותר של שימוש בסמים בהזרקה בהשוואה לבני נוער המשתמשים בסמים אחרים, דבר המגדיל את הסיכון שלהם להדבקה ולהעברה של צהבת, HIV ומחלות אחרות.

במסגרת מחקר זה השווה השימוש ב-buprenorphine hydrochloride, אגוניסט חלקי של אופיאואידים, לשימוש ב-clonidine hydrochloride, חסם מרכזי פעיל של רצפטורים אדרנרגים מסוג אלפא-2, בתהליך הגמילה של מתבגרים המכורים לאופיאואידים.

במחקר שנערך בין אוקטובר 2001 לדצמבר 2003 השתתפו 36 מתבגרים (בגילאי 13-18 שנים) שהתאימו לקריטריוני ה-DSM-IV להתמכרות לאופיאואידים. הנבדקים חולקו באקראי לטיפול גילה בן 28 ימים ללא אישפוז בסיוע תרופתי באמצעות buprenorphine או clonidine. שתי הקבוצות קיבלו ייעוץ התנהגותי 3 פעמים בשבוע וניתנו להם תמריצים להמנעות משימוש באופייטים. לאחר הגמילה, הוצע לכל הנבדקים המשך טיפול באמצעות naltrexone hydrochloride, אנטגוניסט אופייטי.

נקודות הסיום העיקריות היו המשך הטיפול, המנעות משימוש באופייטים, התנהגות הסיכון בהדבקה ב-HIV, מדדי הגמילה, וההשפעות התרופתיות.

שיעורי ההתמדה בטיפול עמדו על 72% בקבוצת ה-buprenorphine ועל 39% בקבוצת ה-clonidine (ערך P < .05) ותוצאות בדיקות השתן התקופתיות היו שליליות לאופייטים ב-64% וב-32%, בהתאמה (ערך P = .01). למרות שנבדקי שתי הקבוצות דיווחו על הקלה בסימפטומי הגמילה ועל שיפור בהתנהגות סיכון ההדבקה ב-HIV הקשורה לשימוש בסמים, דיווחו אלה בקבוצת ה-buprenorphine על השפעות טובות יותר של התרופה, באופן כללי. לא נתקבלו עדויות אודות הרעלת אופיאואידים או על פגיעות פסיכו-מוטוריות. אפשרות המשכת הטיפול באמצעות naltrexone התקבלה ב-61% מהמשתתפים בקבוצת ה-buprenorphine וב-5% מהמשתתפים בקבוצת ה-clonidine.

החוקרים כותבים כי שילוב ה-buprenorphine עם טיפול התנהגותי יעיל יותר באופן מובהק סטטיסטית בטיפול בהתמכרות לאופיאואידים בקרב מתבגרים בהשוואה לשילוב clonidine עם הטיפול ההתנהגותי.

מגבלות המחקר כוללות העדר מעקב והעדר נתונים אודות מינוני התרופות, בהשוואה למינונים המשמשים במבוגרים.

במאמר פרשנות מצורף דנים בסיבות לעליה בשכיחות השימוש באופיאואידים בקרב מתבגרים ובאפשרויות הטיפול השונות. נכתב כי חרף העובדה ששימוש בסמים מתחיל לרוב בגיל ההתבגרות, נערכו מעט מאוד מחקרים מבוקרים אודות הטיפולים בקבוצת חולים זו. עוד מצויין כי המחקר הנוכחי מעיד כי ניתן לבצע מחקרים כפולי-סמיות באוכלוסיה זו וכי בשל התגובות שאינן צפויות לעיתים של מתבגרים לתרופות שנבדקו במבוגרים בלבד ישנו צורך רב במחקרים קליניים כאלה.

לידיעה במדסקייפ

Arch Gen Psych. 2005;62:1157-1165