תגובה מינית נחזתה באמצעות רמות קודמות של תיפקוד מיני, שינוי מצב פרטנר, רגשות לפרטנרים, ורמות E2. רמות דיספראוניה קודמות ורמות E2 חזו דיספראוניה, ותדירות פעילות מינית נחזתה ע”י רמות קודמות של תיפקוד מיני, שינוי במצב פרטנר, רגשות לפרטנר ורמת תגובה מינית.
המינון המינימלי היעיל הדרוש להעלאת תגובה מינית ב-10% היה 700 pmol/L של E2, או פעמיים המינון הדרוש להפחתת דיספראוניה.
גורמי תיפקוד קודם ויחסים חשובים יותר מגורמים הורמונלים לתיפקוד המיני אצל אישה באמצע החיים.
מיגבלות המחקר כללו מדידה שנתית של הורמונים, העדר רגישות לבדיקות מסויימות, ועזירת המחקר עם הזמן.
רמות E2 הדרושות להבדל מינימלי קליני רלוונטי לתיפקוד מיני הן פי 2 מהדרוש לשיפור דיספראוניה, מסכמים החוקרים. תחליף E2 צריך להיות שווה ערך לרמות שלב אמצעי עד מאוחר של נשים המקבלות מחזור. מינונים נמוכים של אסטרוגן תומכים בעובדה כי טיפול הורמונלי חלופי לא יהיה יעיל בשמירה על תיפקוד מיני בנשים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!