מבנה אישיות המתאפיין בתחושות פסימיות וחרדה נקשר להתפתחותה של מחלת פרקינסון ולהופעת פרקינסוניזם, מדווחים חוקרים במפגש השנתי של ה-American Academy of Neurology.

החוקר הראשי, ד”ר Bower, מסביר כי מחקרים קודמים מראים כי מאפייני אישיות מסוימים, במיוחד נטיה לחרדה ולפסימיות, נקשרים להתפתחות מאוחרת של מחלת פרקינסון.

בכדי לאמת את הממצאים, ערכו החוקרים מעקב אחר כ-5000 גברים ונשים שהשתתפו ב-Minnesota Multiphasic Personality Inventory (אוMMPI) בין 1962 ו-1965. ג-128 מהנבדקים התפתחה מחלת פרקינסון במהלך 35-40 השנים שלאחר מכן.

בכדי לאתר את החולים, ביצעו החוקרים תחילה סקירה טלפונית, לאחר מכן בוצעה בדיקה נוירולוגית לנבדקים שזוהו באופן סביר כמקרים של המחלה.

בקרב החולים שנמצאו ברבעון העליון בדרוג בסקאלת ה-psychasthenia, המודדת את רמת החרדה, הופיעה סבירות גבוהה בשיעור של 60% להתפתחות מחלת פרקינסון לעומת יתר החולים. בקרב החולים שנמצאו ברבעון העליון של סקאלת הפסימיות הופיעה סבירות גבוהה בשיעור של 41% להתפתחות פרקינסוניזם.

המחקר מראה גם שמשתתפים רבים שפיתחו פרקינסוניזם בשלב מאוחר יותר דורגו גבוה גם בסקאלת החרדה וגם בסקאלת הפסימיות, שנים לפני כן. תוצאה זו מעידה, לדברי החוקר, כי קיים קשר בין פסימיות לבין חרדה.

לא נמצא קשר מובהק מבחינה סטטיסטית בין הדירוגים בסקאלת הדיכאון או בסקאלת האינטרוברסיה החברתית לבין התפתחות מאוחרת יותר של מחלת פרקינסון.

ד”ר Bower איננו מאמים כי חרדה ופסימיות מהווים סימנים פסיכולוגיים של המחלה. לדבריו, לא נמצא קשר לגיל בו בוצעה הבדיקה, דבר המפריך טענה זו.

אולם, הוא מציין, קיימים שני הסברים אפשריים אחרים לקשר שנמצא. הראשון, לדבריו, הינו שחרדה ופסימיות עלולים להוות גורמי סיכון למחלת פרקינסון ואילו השני הינו שמדובר בגורם משותף שטרם נתגלה ומהווה גורם סיכון, למשל ביטויו של גן מסוים.

לידיעה במדסקייפ