תוצאות מחקר שיתפרסם במהודת יוני של Stroke מעידות על כך שבהשוואה לאוכלוסיה בריאה, מטופלים שסבלו משבץ בעבר, הם בסיכון גבוה יותר של פי 2 לפתח שטיון (דמנציה).
ההשוואה בין אוכלוסיה שעברה שבץ לאוכלוסיה ללא שבץ מאפשרת זיהוי גורם סיכון זה באוכלוסיה מבוגרת, שממילא נמצאת בסיכון גבוה יותר לדמנציה.
במחקר מסוג case control החוקרים בחנו את גורמי הסיכון של אוכלוסיה שהוותה את בסיס המידע של מחקר הפרינגהם.
החוקרים השוו תוצאות של 212 מטופלים ללא דמנציה בתחילת שנת 1982, אשר עברו שבץ לאחר מכן, עם 1060 מטופלים שהוו קבוצת בקרה.
החוקרים חישבו סיכון לדמנציה ל-10 שנים בשתי הקבוצות. בנוסף, הם העריכו את יחס הסיכון (HR) בתת קבוצות שהוגדרו לפי משתנים דמוגרפים, גורמי סיכון לשבץ, וכן הימצאות גן אפוליפופרוטאין E אפסילון .
לאורך 10 שנות המעקב, 19.3% מקבוצת השבץ בעבר, ו-11% מקבוצת הבקרה פיתחו דמנציה. יחס הסיכון היחסי לפתח שבץ בתקופת הבסיס היה HR של 2.0 , וגם לאחר התאמות של גיל, מין, חשיפה לגורמי סיכון נותרה התוצאה בעינה – HR של 2.4 .
לנבדקים צעירים מגיל 80 היה דווקא סיכון גבוה יותר לדמנציה עם HR של 2.6. לאנשים משכילים גם היה יחס סיכון גבוה יותר של פי 2.4 , ונוכחות הומוציגוטים של אפוליפופרוטאין E 3/3 הייתה קשורה ליחס סיכון גבוה יותר של 3.4 .
החוקרים מסכמים כי נתונים אלה מחזקים את החשיבות של נקיטת אמצעי מניעה והפחתת גורמי הסיכון לשבץ, שכן בנוסף לתחלואה, תמותה ונכות הנגרמים ישירות מאירוע שבץ, מניעה תסייע גם בהפחתת שכיחות הדמנציה.
Stroke 2004;35.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!