דר’ רויטל גנדלמן-מרטון, עורכת מדור נוירולוגיה

Verghese J, Lipton RB, Hall CB, et al. Abnormality of gait as a predictor of non-Alzheimer’s dementia. N Engl J Med 2002;347:1761-1767.

רקע

הפרעות הליכה הופכות לשכיחות יותר עם עליית הגיל והן מופיעות ב- 8% עד 19% מהקשישים. הסיבות השכיחות להפרעת הליכה בקבוצת גיל זו הן מחלות נוירולוגיות, ארטריטיס ועיוותים נרכשים של כפות הרגליים. מחלות נוירולוגיות כנאורופטיות, שבץ מוחי וסינדרומים פרקינסוניים מופיעים ב- 30% עד 50% מהקשישים הפונים להערכה של הפרעת הליכה. בדומה לתדירות הפרעות ההליכה גם שכיחות הדמנציה עולה עם הגיל. למרות שמחלת אלצהיימר היא הסוג השכיח ביותר של דמנציה, דמנציות אחרות- כולל דמנציה וסקולרית- מהוות ב- 30% עד 50% מכל מקרי הדמנציה. השכיחות של דמנציה וסקולרית גבוהה בכל העולם ובעיקר באסיה. חולים עם דמנציה וסקולרית סובלים יותר מדכאון, בעלי הפרעה פונקציונלית גדולה יותר וזקוקים לגישה אבחנתית וטיפולית שונה מאשר חולים עם מחלת אלצהיימר. מחקרים שפורסמו בתקופה האחרונה התמקדו בזיהוי אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלת אלצהיימר, לעתים קרובות ע”י שימוש במבחנים קוגניטיביים. מנבאים לדמנציות שאינן מסוג אלצהיימר אופינו עד כה במידה מועטה.

על-פי הקריטריונים הנוכחיים, הופעה מוקדמת של הפרעות הליכה אינה תומכת באבחנה של מחלת אלצהיימר. בניגוד לכך, הפרעות הליכה ידועות כמאפיין מקדים של דמנציות שאינן מסוג אלצהיימר, כמו דמנציה וסקולרית ודמנציה פרקינסונית. מאחר שהפרעות הליכה קיימות לעתים קרובות בתחילת דמנציה שאיננה מסוג אלצהיימר, הניחו החוקרים שהן יכולות להקדים ולנבא את האבחנה.

במשך 21 שנים, נערכו במסגרת מחקר ההזדקנות בברונקס  (Bronx Aging Study ), בוצעו הערכות קליניות מפורטות של יחידים בקהילה שלא סבלו מדמנציה בנקודת ההתחלה וכך ניתנה האפשרות לזהות גורמי סיכון לדמנציה שאיננה מסוג אלצהיימר. במחקר זה נבדק התפקיד של הליכה בלתי-תקינה בניבוי הסיכון לדמנציה וכן הסיכון למחלת אלצהיימר בהשוואה לדמנציה שאיננה מסוג אלצהיימר.

שיטות

המחקר היה פרוספקטיבי וכלל 422 נבדקים שגילם מעל 75, שהתגוררו בקהילה ולא סבלו מדמנציה בנקודת ההתחלה. לא הוכללו חולים שאובחנו בעבר כסובלים ממחלת פרקינסון, מחלת כבד, אלכוהוליזם, מחלה טרמינלית, הפרעת ראיה או שמיעה שפוגמת בהשלמת המבחנים הנוירופסיכולוגיים וכן חולים הסובלים מדמנציה. נשים היוו 64.5% מהנבדקים. המחקר בוצע בין השנים 1980-2001 . בדיקות נוירולוגיות והערכות נוירופסיכולוגיות בוצעו כל 18-12 חדשים. הפרעות ההליכה סווגו כחוסר יציבות, הפרעה אטקסית, פרונטלית, פרקינסונית, נאורופטית, המיפרטית או ספסטית. בוצע ניתוח של הקשר בין מצב ההליכה בנקודת ההתחלה והופעת דמנציה בהמשך.

תוצאות

בעת הגיוס למחקר, ל- 85 מהנבדקים היו הפרעות הליכה מהסוגים הבאים: הליכה בלתי-יציבה (31 נבדקים), הליכה פרונטלית (12 נבדקים), הליכה המיפרטית (11 נבדקים), הליכה נאורופטית (11 נבדקים), הליכה אטקטית (10 נבדקים), הליכה פרקינסונית (8 נבדקים) והליכה ספסטית (2 נבדקים). במשך המעקב (משך ממוצע- 6.6 שנים), היו 125 נבדקים עם דמנציה שאובחנה לאחרונה, מתוכם 70 עם מחלת אלצהיימר ו- 55 עם דמנציה שאיננה מסוג אלצהיימר (47 עם דמנציה וסקולרית ו- 8 עם סוגים אחרים של דמנציה). לנבדקים עם הפרעת הליכה נוירולוגית היה סיכון גבוה יותר לפתח דמנציה ובעיקר דמנציה שאיננה מסוג אלצהיימר, אולם לא דמנציה מסוג אלצהיימר. מבין הדמנציות שאינן מסוג אלצהיימר, הפרעת-הליכה ניבאה התפתחות של דמנציה וסקולרית. מבין סוגי הפרעות ההליכה, הליכה בלתי- יציבה, הליכה פרונטלית והליכה המיפרטית ניבאו דמנציה וסקולרית.

מסקנות

קיומה של הפרעת הליכה נוירולוגית בקשישים שאינם סובלים מדמנציה בנקודת ההתחלה היא גורם מנבא משמעותי לגביי הסיכון להתפתחות דמנציה, בעיקר דמנציה שאיננה מסוג אלצהיימר.

הצעות לקריאה נוספת

1. Sudarsky L. Geriatrics: gait disorders in the elderly. N Engl J Med 1990;322:1441-6.

2. Jorm AF, Jolley D. The incidence of dementia: a meta-analysis. Neurology 1998;51:728-33.

3. Elias MF, Beiser A, Wolf PA, et al. The preclinical phase of Alzheimer’s disease: a 22-year prospective study of the Framingham Cohort. Arch Neurol 2000;57:808-13.

4. Whitman GT, Tang Y, Lin A, et al. A prospective study of cerebral white matter abnormalities in older people with gait dysfunction. Neurology 2001;57:990-4.

5. Nutt JG, Marsden CD, Thompson PD. Human walking and higher-level gait disorders, particularly in the elderly. Neurology 1993;43:268-79.

6. Fuld PA, Masur DM, Blau AD, et al. Object-Memory Evaluation for prospective detection of dementia in normal functioning elderly: predictive and normative data. J Clin Exp Neuropsychol 1990;12:520-8.