עם עליית שכיחותו בעשורים האחרונים, קוצר ראייה הינו ההפרעה העינית השכיחה ביותר בעולם כולו. השכיחות של קוצר ראייה גבוה גדל גם הוא באופן דרמטי. מעריכים ש- 49.8 אחוזים מאוכלוסיית העולם תהיה קצרת ראייה עד 2050, ול- 9.8 אחוזים יהיה קוצר ראייה גבוה. ההוצאה על תיקון רפרקציה וטיפול בעיניים עולה על 3.8 ביליון דולר לשנה בארצות הברית, ואיבוד הראיה הבלתי הפיך הנובע מסיבוכים של קוצר ראייה מהווה נטל תקציבי עצום על מערכת הבריאות. טיפול באטרופין ואורטוקרטולוגיה הם ההתערבויות היעילות ביותר שעוצרות התקדמות קוצר ראייה. אולם להתערבויות אלה יש תופעות לוואי לא רצויות: טיפול באטרופין גורם לפוטופוביה ולאיבוד אקומודציה ואילו טיפול ארוך באורטוקרטולוגיה עשוי להסתבך בדלקת קרנית ולחמית.

מודל יעיל ואמין לניבוי התפתחות קוצר ראייה עשוי לעזור במיון וזיהוי הילדים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח קוצר ראייה גבוה ולהצדיק טיפולים מונעים עבורם. קוצר ראייה ידוע כתהליך מורכב המושפע מגורמים גנטיים וסביבתיים. התפתחויות בגנטיקה – genome-wide association studies (GWAS) גילו מספר גדל של single nucleotide polymorphisms (SNPs) שכיחים הקשורים להפרעות רפרקציה ולקוצר ראייה. מחקרים שונים החלו לשלב מידע גנטי זה במודלים שונים לניבוי קוצר ראייה במידת הצלחה משתנה. בעבר נבנו מודלים שונים לניבוי התחלת קוצר ראיה. המשתנים של רפרקציה בילדות, היסטוריה של קוצר ראייה אצל ההורים וביומטריה של העין זוהו כמנבאים מוחלטים של קוצר ראייה. לעומת זאת יש מעט מידע על מקומו של SNPs במודל לניבוי קוצר ראייה. רק מחקר רטרוספקטיבי אחד דיווח ששימוש במדדי סיכון גנטיים genetic risk scores (GRS)  הכוללים SNPs כגורמים מנבאים עשוי לשפר את היכולת לזהות ילדים בסיכון לפתח קוצר ראייה. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה להעריך אם ל- SNPs יש ערך בניבוי התפתחות קוצר ראייה. נבדק האם יש יתרון נוסף להכללת 135 SNPs הקשורים לקוצר ראייה במודל לניבוי התקדמות קוצר ראייה והופעת קוצר ראייה גבוה במטרה להקדים את הגיל בו ניתן לזהות בוודאות שעלול להתפתח קוצר ראייה גבוה.

המחקר התבסס על מעקב לאורך זמן באוכלוסיית ילדים בדרום סין.
החוקרים היו ברובם מסין וחוקר אחד מאוסטרליה. הם היו מהמעבדה לרפואת עיניים State Key מאוניברסיטת Sun Yat-sen ב- Guangzhou, מהמעבדה לרפואת עיניים Shenzhen Key של בית החולים לעיניים Shenzhen של המרכז למדעי הבריאות של אוניברסיטת Shenzhen, מהמחלקה למדעי הסטטיסטיקה של בית הספר למתמטיקה ומהמרכז למדעי הסטטיסטיקה של דרום סין של אוניברסיטת  Sun Yat-Sen ב- Guangzhou, וכן מהמרכז לחקר העין של אוסטרליה, והמחלקה לניתוחי עיניים של אוניברסיטת מלבורן. המחקר היה פרוספקטיבי ולונגיטודינלי. במסגרת המחקר עקבו מדי שנה אחרי 1063 תאומים משנת 2006 ועד 2015. תועדו מדדים גנטיים שכללו קוצר ראייה בקרב ההורים ו- SNPs וגם מדדים סביבתיים שכללו עבודה לקרוב ופעילות בחוץ.  נבנו חמישה מודלים לינאריים לבדיקת השפעות מעורבות של צירופים שונים של משתני גיל, מגדר, גנטיקה ומשתנים סביבתיים כדי לנסות לנבא את התפתחות קוצר ראייה. כל התחזיות התבססו על האקוויוולנט הספירי בבדיקה הראשונית ובבדיקות בביקור השני והשלישי. התוצא העיקרי הראשון היה האקויולנט הספירי בביקור האחרון בכל המשתתפים, והתוצא העיקר השני היה ממצא של קוצר ראייה גבוה בגיל 18 שנים.

הגיל הממוצע באוכלוסיית המשתתפים במחקר בבדיקה הראשונה היה 10.5 שנים ו- 48.6 אחוזים מהם היו זכרים. המודלים הלינאריים שכללו גיל, מגדר, האקויולנט הספירי של האב, האקויולנט הספירי של האם, וגורמי סיכון גנטיים, הראו השפעה משמעותית מבחינה סטטיסטית, בעוד שהמדדים של שהייה בחוץ ושל עבודה לקרוב לא הראו קשר משמעותי מבחינה סטטיסטית לאקוויוולנט הספרי בבדיקה האחרונה. שילוב נתונים נוספים שנאספו בבדיקות המעקב שיפרו את יכולת הניבוי בכל המודלים. לגבי ניבוי התפתחות קוצר ראייה גבוה בגיל 18, המודל שכלל רק רפרקציה, גיל ומגדר הראה תוצאות טובות, ותוספת של SNPs לא שיפר את התוצאות באופן משמעותי.

מסקנות החוקרים הן שמודל פשוט הכולל את הרפרקציה, הגיל והמגדר, היה מספיק לצורך ניבוי מדויק של התפתחות קוצר ראיה גבוה, והוספת המידע הגנטי תורם רק לשיפור מועט בתוצאה. בנוסף נמצא שניבוי כזה לגבי התוצאה בגיל 18 שנים אפשרי כאשר הנבדקים הם בגיל 12 עד 13 שנים.

Chen Y, Han X, Guo X, Li Y, Lee J, He M
Contribution of Genome-Wide Significant Single Nucleotide Polymorphisms in Myopia Prediction
Findings from a 10-year Cohort of Chinese Twin Children
Ophthalmology 2019;126:1607-1614