השם idiopathic thrombocytopenic purpura in childhood  או ITP בקיצור, מתאר מצב שתחילתו ירידה פתאומית במספר טסיות הדם התרומבוציטים או platelets. מהלך המחלה שונה מחולה לחולה והאטיולוגיה לא ידועה, אך מקובל לחשוב שיש כאן תגובה אימונית.  מספר טיפולים תוארו ולמרות זאת אין עדיין תמימות דעים  בין ההמטולוגים לגבי הטיפול העדיף, או שמא רצוי לא לטפל כלל ? 

אנחנו מביאים כאן מאמר העוקב אחרי מהלך המחלה בקרב501 חולים שאובחנו כ ITP בארצות צפון אירופה- שבדיה, נורבגיה, פינלנד, דנמרק ואיסלנד. מידע זה יתכן ויקל עלינו לקבל החלטה מתי,  וכיצד לטפל. במעקב נבדקו ילדים שספירת טסיות הדם שלהם היתה  30000  /מ”מ3  או פחות.  המחקר התמקד בהערכת הסיכון לפתח דימום רציני, והזמן להתרחשות האירוע..  החוקרים הגדירו את הסיכון למצב שבו ספירת טסיות הדם היא מתחת ל   20000 / מ”מ3.   המעקב תאם מחקרים קודמים שהראו כי 50% מהחולים מבריאים תוך חודש ימים, ו 75%  מכלל החולים יבריאו תוך חצי שנה.

גם במקרים בהם  מספר טסיות הדם טרם הגיע לרמה תקינה כעבור חודש, 92% מהחולים יצאו מכלל סיכון. מבין החולים שלושה אחוזים נזקקו למתן עירוי דם עקב דימומים, אבל לא נמצא מקרה של הסתבכות בדימום תוך גולגולתי.     

הטיפול בחולים היה שונה ממחלקה למחלקה. למעלה מ 50% מהמקרים טופלו בסטרואידים או בהזלפת אימונוגלובולין לתוך הוריד.

נחזור על השאלות: מי מבין החולים נמצא בסיכון לדימום ומתי ? האם יש צורך במתן טיפול לכל חולה ?  המסקנה הראשונה,  יש להחיל טיפול רק כאשר החולים מוגדרים כחולים כרוניים ב ITP ומחלתם נמשכת כבר למעלה מחצי שנה, כי הסיבוכים מתרחשים דווקא בקבוצה זו. 

בטרם שנסיק מסקנות ממאמר זה,  נתעמק במאמר מערכת הסוקר תולדות הטיפול במחלה  בשלושת העשורים האחרונים ומשווה בין ממצאים במספר מחקרים.

מתולדות הטיפול אנחנו לומדים, השימוש בסטרואידים נוסה לראשונה בשנות השבעים ותוצאותיו – עליה במספר הטסיות.  בשנות השמונים הומלץ טיפול במתן אימונוגלובולינים לתוך הווריד, ומאוחר יותר התווסף  טיפול באימונוגלובולין אנטי D .

למעשה  רוב החולים ב ITP  משני צידי הים האטלנטי מקבלים טיפול תרופתי,  אך בד בבד נמשכים הויכוחים לגבי נחיצות הטיפול. 

בנוגע להחלטה אם יש להתחיל במתן תרופה עלינו לדעת מה השכיחות של דימום תוך-גולגולתי ושנית האם הדימומים התוך-גולגולתיים תופעה מאוחרת,  כפי שנטען במאמר שהבאנו.

התשובה היא כי היארעות דמום מוחי היא  אחת מתוך 700 מקרים של ITP.

בניגוד למחקר אותו סקרנו  כאן, במחקר נוסף, שנערך בארצות הברית,  זמן הסיכון המקסימלי הוא דווקא  ב 48 השעות הראשונות למחלה. 

מגוון המסקנות והניגוד בדעות מביא את כותב מאמר המערכת לדיעה שמוקדם מדי להסיק מסקנות. הוא מצטט  ארבע גישות שונות לטיפול:

1            טיפול בסטרואידים

2            טיפול באימונוגלובולין תוך-ורידי

3            מתן אימונוגלובולין אנטי-  D תוך ורידי

4            השגחה בלבד.

כותב מאמר המערכת מצדדבמעקב ובהשגחה אחר החולה, ואם ניתן,  הימנעות מטיפול פעיל.  אם כן ברור שאנחנו זקוקים למחקרים פרוספקטביים נוספים שיסייעו לנו להחליט מהו הטיפול המושכל.

המאמר הופיע בירחון   Journal of Pediatrics מחודש ספטמבר 2003.

העורך מעיר:

ב”רוביית”, של המשורר אומר חיים כתוב [ The Rubbayat of Omar Khayam].

Myself, when young, did eagerly frequent,

Doctor and saint, and heard great argument

About it and about,

But evermore, came out

By the same door as in I went

בצעירותי נהניתי מלהקשיב לדיונים של חכמים וקדושים, אך אף פעם לא הגענו למסקנות ברורות.

נשמע מוכר