מאת יששכר עשת, פסיכולוג קליני רפואי, המחלקה לרפואת משפחה בטכניון, חיפה.

כותב רופא ילדים ראשוני, כי הדברים שנכתבו במאמר “מה ניקח מדבריו של הרב פירר למפגש רופא חולה ומשפחתו” מרעננים. הוא כותב, כי טוב לקרוא אמיתות כל כך נכונות היום, בעידן הרפואה “המבוססת על הוכחות”. הוא מציע שנפנה לחולים והם יספרו לנו זאת.

   מאמרים בנושא אינם יכולים לבוא במקום הפנייה לחולה ומשפחתו, הם נכתבים בדרך כלל על ידי אלו שניסו ורוצים לדווח לנו מה עשו בתחום של הפנייה לחולה. המאמרים גם נכתבים על ידי אלו שנתקלו בקשיים, ניסו להתמודד עם הקשיים והם מדווחים לנו על דרכי התמודדות. זוהי דרכנו לשלב את “האדם שברופא עם הרופא שבאדם”* וזה מה שגם אנחנו עושים כרגע.

   ולרופאי הילדים בפרט, יש הזדמנות לראות ברוב המקרים את הילד עם אחד מבני המשפחה, בדרך כלל האם. רופא ילדים ראשוני שעובד שנים במרפאה זוכה להכיר את המשפחה מקרוב יותר.

מקרה.

   י. הגיעה לרופא עם בנה בן השנה בפעם המי יודע כמה. שוב הוא סובל מחום. שני ההורים בני 38 משקיעים בילד, הם בעלי ידע רחב לגבי בהתפתחות הילד. האם מניקה את בנה, והאב שותף מלא בגידול התינוק. הם מקבלים עזרה מצד ההורים משני הצדדים. מצבם הכלכלי טוב. האם דואגת ומדווחת כי היא מדברת בשם שניהם.

   לכאורה סיפור פשוט, שיגרתי, מוכר. איך ירגיע הרופא את האם אחרי שהסביר לה שוב ושוב מה עליה לעשות? לכאורה יש להם את כל הכלים להתמודד עם דאגתם. ובכן מדוע היא פונה שוב ושוב?

   התשובה היא כל כך פשוטה! היא זקוקה לרופא להרגעה. היא רוצה את הרופא שיביט, יבדוק ויאשר את מה שהיא יודעת. הטיפול כאן הוא המפגש שיש בו מרכיב רפואי של סמכות שרואה אלפי ילדים  והאדם שמקשיב מספר דקות, ומאשר מחדש. במקרה הייחודי שלנו מדובר על הורים בני 38. יש מקום לשער ולבדוק עד כמה יקר ילד זה להוריו? בהמשך  אפשר להגיב  באמפטיה ולתת לגיטימציה לדאגתם: “אם אני יכול לעזור להרגיע אתכם, אתם מוזמנים לבא.” החשש של הרופא שהוא מזמין תלות, גורם לרופאים רבים לדחות מעליהם את ההורים. אם הרופא ירגיש שמדובר “בתלות לא בריאה”, הוא מוזמן לפתוח את הנושא בפגישה מיוחדת עם שני ההורים ולגלות אולי אב או אם חרדתיים יתר ולעודדם יותר לתמוך זה בזה, וכן להיעזר ברופא לפי הצורך לחיזוק ביטחונם. כמו כן, באופן כללי, רוב ההורים, הצעירים אחרי פרק של קשר משמעותי עם הרופא, מבססים ביטחון בטיפול בילד והופכים עצמאים יותר בשיקולים מתי לפנות לעזרה רפואית.

   במונחים שהוזכרו במאמר הקודם:

א. לתת תקווה פירושו לעודד את ההורים הלו לשאול ולהסתייע ברופא עד שירגישו עצמאים ובטוחים יותר לגבי ילדם.

ב. המחויבות לראות בפונה ניזקק, פירושו לראות בהורים, על אף השכלתם והידע שלהם נזקקים.

ג. ללמוד מתוך חובה ומתוך סקרנות, במקרה זה פירושו ללמוד על הורים משכילים שאף הם אינם מחוסנים מחרדה וללמוד על הריון בגילאים הללו שיש בו לא אחת רמת דאגה גבוהה. ד. להציע עזרה פסיכו סוציאלית, פירושו במקרה זה להזמין גם את הבעל ולעודד אותם ליותר תמיכה הדדית.

ה. לטפח את ערך העזרה ההדדית והנתינה במשפחה ובקהילה על ידי עידוד לתמיכה ההדדית ועל ידי עידודם להסתייע ברופא.

ו. להעלות חיוך בחולה על ידי פעולות קטנות של חסד שמקרה זה הוא בעצם ההזמנה לבוא לרופא. כאן  הרופא מרחיב את הגדרת הצורך הרפואי מעבר “לביו”, גם לדאגת ההורים .

ז. לראות בחולה ובמשפחה עולם ייחודי במקרה זה פירושו הייחודיות של ילד להורים משכילים בני 38.

הצעתי היא להעלות באגף רפואת הילדים מקרים שונים ואפילו פשוטים ולדון בהם בדרך זו בפומבי תוך חיסון רפואי ושינוי הפרטים המזהים במידה ואין רשות מן הפונים.