סקירתו של פרופ’ זרם פריאר . הסקירה הופיעה באתר באוגוסט 2003, ולאור פניות ובקשות של רופאים שפנו לפרופ’ פריאר, חוזרת הידיעה לעמוד הראשון. אתם מוזמנים להגיב ולפתח דיון באמצעות “כתוב תגובה” בסוף המאמר.
ריבוי הבדיקות הסרולוגיות למחלת הצליאק גורמות לאי-הבנות.
בטרם ניגש לביצוע הבדיקות עלינו לברר אלו מהן אכן מהימנות.
קיימות כעת ארבע בדיקות סרולוגיות האמורות לעזור לרופא לאבחן מחלת הכרסת. הבדיקות הן נוגדנים לאנדומיזיום, לרטיקולין, ל tissue transglutaminase, ולגליאדין. שני הנוגדנים הראשונים, נגד רטיקולין ונגד אנדומיזיום, בודקים כנראה מרכיב זהה ברקמה ורמת האמינות שלהן שווה. ההבדל הוא שנוגדנים לרטיקולין נבדקים בכליה של חולדה ואילו נוגדנים לאנדומיזיום בושט של קוף. אמינות בדיקת הנוגדנים לאנדומיזיום ולרטיקולין מגיעה ל 95% בערך (רגישות 92%, סגוליות 99%) ולכן הן הבדיקות העדיפות לאבחנה הסרולוגית של מחלת הכרסת.
נוגדנים ל Tissue transglutaminase בודקים מרכיב המולקולה האנטיגני במחלת הצליאק במעי, וגם לבדיקה זאת מהימנות רבה.
בבדיקה לנוגדנים לגליאדין 20% יהיו חייובים כזובים (false positive). עובדה זו גורמת לאי-הבנות. לעיתים קרובות מופנים ילדים לגסטרואנטרולוג ילדים עם תוצאות בדיקה של נוגדנים לגליאדין חייובים, ונוגדנים לרטיקולין או לאנדומיזיום שלילים. במקרים אלה לא מדובר במחלת הצליאק.
ספק רב אם אכן יש הצדקה בבדיקת האנטיגליאדין במעבדות של בתי החולים ושל הקופות .
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!