חוקרי מאמר זה בקשו לבדוק את יעילותן של שתי בדיקות ההדמיה: הבדיקה העל-קולית ובדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת, CT scan, במיוחד לגבי דיוק האבחנה לדלקת בתוספתן. החולים חולקו לשתי קבוצות, מבחינת הזמן: קבוצה אחת של חולי דלקת התוספתן אשר אובחנו עוד לפני שנת 1998. קבוצה זו נבדקה באופן רטרוספקטיבי והיוותה קבוצת הביקורת. באביב 1998 החל לראשונה הפרוטוקול לשתי בדיקות ההדמיה גם יחד, וזאת רק למקרים בהם הבדיקה הקלינית לא הייתה חד-משמעית.

ואכן תוצאות המחקר מראות כי מבין הילדים שאובחנו עדיין ללא מערכת ההדמיה, רק 57% מהחולים אכן סבלו מדלקת התוספתן ובמקרים רבים בוצע הניתוח ללא הצדקה. מאז שנכנסו בדיקות ההדמיה השתפרה מאוד רמת הדיוק באבחנה עד רמת דיוק של 87% מהמקרים, קוצרה תקופת ההשגחה ואחוז המקרים שפיתחו התנקבות, או פרפורציה, ירד מ-35% עד 15%. חשוב לציין גם, שמספר המקרים שנותחו ללא צורך, בהם התוספתן נמצא בריא, ירד מ-14% ל-4%.

כידוע האבחנה של דלקת תוספתן היא קשה, ובמקרים רבים עוד טרם תקופת ההדמיה, כאשר היה ספק לגבי האבחנה, החולים נשארו בהמתנה בתקווה, שהתמונה הקלינית תתבהר עם התפתחות המחלה, אך “אליה וקוץ בה”, כי בדלקת התוספתן כל איחור באבחנה ובטיפול יגדיל את מספר המקרים המפתחים התנקבות.

בילדים שטרם מלאו להם חמש שנים נמצא ששימוש בההדמיה אינו יעיל. לעיתים קרובות ילדים אלה סבלו מהתנקבות עוד טרם הובאו לפני הרופאים.

בסיכום אם כן, נראה כי התווסף לידינו אמצעי אבחנה יעיל במיוחד עבור מקרים של כאבי בטן חריפים בהם קיים ספק לגבי אבחנה של דלקת בתוספתן. החוקרים מוסיפים כי מתוך שתי בדיקות ההדמיה, טומוגרפיה ממוחשבת הייתה מהימנה יותר, ולקראת סוף המחקר הקלינאים נעזרו בטומוגרפיה בלבד וויתרו על הבדיקה העל-קולית.

העורך מעיר: אם תשאלו אם צעירה מה לדעתה הוא מקרה חירום ברפואת ילדים היא תגיד, קרוב לודאי, חום גבוה מאד. ואם תשאלו רופא ילדים מנוסה התשובה תהיה הופעת כאבי בטן חריפים, במיוחד כאשר אלו מלווים בחוסר תאבון, הקאות וקשיים בהליכה. מקרה חירום נוסף הוא הופעת לרינגיטיס. במקרים אלה על הרופא לדאוג לבדיקה מיידית של החולה.

ילדים, במיוחד ילדים קטנים, יתלוננו על כאבי בטן כתלונה ראשונה בהרבה מחלות זיהומיות חריפות, כגון דלקת בגרון או דלקת אוזניים. אך בלי לבדוק את החולה אי-אפשר להיות בטוח שלא מדובר בדלקת התוספתן. דלקת התוספתן הוא מקרה חירום כי כעבור 24 שעות 10% מהילדים כבר מגיעים לשלב ההתנקבות, וכעבור 48 שעות 50% יסבלו מסיבוך זה. התנקבות מלווה בדלקת הצפק ,peritonitis, או בהווצרות מורסה, appendix abscess, שניהם סיבוכים רציניים. במילים אחרות דלקת התוספתן עדיין מחלה קטלנית והפרוגנוזה תלויה במהירות האבחנה.

כולנו החמצנו מן הסתם אבחנה במקרים של דלקת התוספתן. הסיבה לכך כי התמונה הקלינית משתנה בהתאם למיקום התוספתן. כאשר התוספתן נמצא לפני הציקום וקרוב לדופן הקדמי של הבטן, תהיה התמונה הקלינית האופיינית כאבי בטן המתמקמים בריבוע הימני התחתון של הבטן, והאבחנה יחסית קלה. כפי שכבר אמרנו תמונה זו תהיה מלווה בקשיים בהליכה, ולא רק הליכה, אלא שהחולה נמנע מכל תנועה שהיא.

מאידך כאשר התוספתן נמצא מאחורי הציקום, הכאבים יהיו במותן והתמונה הקלינית מזכירה יותר זיהום חריף של הכליה. במקרים שהתוספתן מונח באגן יהיה גירוי של כיס השתן ויעלה חשד כי מדובר בדלקת באבר זה.

לכן כל אמצעי אבחנתי שיעזור באבחנת מקרים לא אופייניים הוא חיוני. לגבי המאמר חייבים להוסיף כי יש לראות כל מחקר שהוא רטרוספקטיבי, או רטרוספקטיבי למחצה, בהסתייגות מסוימת. נקווה כי מחקרים נוספים או ניסיון קליני בעתיד יאשרו את ממצאי המחקר עליו דיווחנו.