Long-Term Safety and Efficacy of Risperidone for the Treatment of Disruptive Behavior Disorders in Children With Subaverage IQs

Atilla Turgay, Carin Binder, Richard Snyder, and Sandra Fisman

Pediatrics 2002; 110: e34.

מטרת ניסוי זה הייתה לחקור את היעילות והבטיחות לטווח ארוך של ריספרידון בטיפול בהפרעות התנהגות הגורמות להתפרעות, בילדים עם מנות משכל נמוכות מהממוצע.

הפרעות התנהגות הגורמות להתפרעות הוגדרו כהפרעות נגד מרדניות, הפרעות התנהגות הגורמות להתפרעות, והפרעות התנהגות על פי קריטריונים של המדריך האבחוני סטטיסטי להפרעות נפשיות, מהדורה רביעית (DSM-IV ).

שיטות מחקר: היה זה מחקר הארכה OPEN LABEL (OL), בן 48 שבועות של ריספרידון, שניתן ל-77 ילדים המאובחנים עם הפרעות התנהגות הגורמות להתפרעות, עם תפקוד אינטלקטואלי גבולי או עם פיגור שכלי קל עד בינוני, אשר השתתפו בניסוי כפול סמיות קודם שנמשך 6 שבועות, והשלימו לפחות שבועיים של טיפול .

נכללו במחקר ילדים בני 5-12 שנים להם הייתה:

1. אבחנת ציר I ב-DSM IV, של הפרעות התנהגות, הפרעות נגד מרדניות, והפרעות התנהגות שגורמות להתפרעות שלא פורטו אחרת.

2. דירוג ע”י אומדן הורה , גדול מ-24 ,בתת-סולם בעיות התנהגות בשיטת הדירוג של ניסינגר-צ’ילד.

3. אבחנת ציר II ב-DSM-IV של פיגור שכלי קל או בינוני,או תפקוד אינטלקטואלי גבולי עם מנת משכל בין 36-84

4. ניקוד קטן מ- 84 בסולם ההתנהגות ההסתגלותית של וינלנד

המשתתפים קיבלו ריספרידון בצורת תמיסה פומית, שניתנה במינון יומי חד פעמי של 0.02-0.06 מ”ג/ ק”ג לתקופה מרבית של 48 שבועות.

למשתתפי מחקר כפול-הסמיות, אשר עברו תהליך אקראיות ניתן טיפול מרבי של 54 שבועות בריספרידון. זמני ביקורות המחקר נקבעו בזמן הכניסה למחקר, באופן שבועי במהלך החודש הראשון, ובאופן חודשי במהלך 11 החודשים הנותרים.

תוצאות: ערכי הבסיס (BL) בתת הסולם של בעיות ההתנהגות בתחילת הניסוי כפול-הסמיות הקודם היו דומים בשתי קבוצות הטיפול. ערכים ממוצעים של 33.3 ו-33.5 במשתתפים שטופלו בפלצבו ובריספרידון, נרשמו בהתאמה. בזמן ביקורת ערכי הבסיס בניסוי ה-OL, הניקודים הממוצעים של תת סולם בעיות ההתנהגות היו נמוכים באלו שטופלו בריספרידון, לעומת אלו שלא טופלו בריספרידון (17.5 ו- 26.1 בהתאמה). המשתתפים אשר לא טופלו בריספרידון בתחילת ניסוי ה-OL הראו שיפור מהיר בניקוד תת סולם בעיות ההתנהגות תוך שבוע אחד מקבלת ריספרידון יומי (מינון ממוצע של 1.345 מ”ג).

בהערכה שהתבצעה בשבוע הראשון, השינוי הממוצע מערכי הבסיס באלו שלא קיבלו טיפול בריספרידון בהתחלת ניסוי ה-OL, היה דומה במימדיו לשינוי בערכי הבסיס שנראה בניסוי כפול-הסמיות, באלו אשר קיבלו ריספרידון. שיפור ממוצע זה נשמר בשתי הקבוצות במהלך מחקר ה-OL. בנקודת סיום המחקר, למשתתפים שלא טופלו בריספרידון בהתחלת ניסוי ה-OL, הייתה ירידה ממוצעת משמעותית ביותר מערכי הבסיס של 2.18 ± 10.6 בתת סולם הפרעות ההתנהגות.

התגובה לריספרידון במחקר ה-OL נשארה יציבה במשתתפים שטופלו בריספרידון במחקר כפול-הסמיות הקודם כשבקבוצה זו ההבדל הממוצע בין הערכים בסיום המחקר לערכי הבסיס היה שינוי לא משמעותי של 1.45 ± 1.26. בערכי הבסיס של מחקר כפול-הסמיות, ל- 68% מהמשתתפים הייתה הערכת רושם קליני כללי שדורגה כמובחנת, חמורה או חמורה מאוד. עם נקודת סיום מחקר כפול-הסמיות, רק ל-17% מהמשתתפים (אשר מהם 15% קיבלו טיפול פלצבו ו- 19% טופלו בריספרידון במחקר הקודם) הייתה הערכה כה חמורה. ל-63% מהמשתתפים היו סימפטומים אשר דורגו כחסרים, קלים מאוד או קלים. באופן דומה, בנקודת סיום המחקר לאחר 48 שבועות של טיפול בריספרידון, נצפו ירידות משמעותיות ביותר מערכי הבסיס של סולם ההתנהגות ההסתגלותית ע”ש וינלד של רוב הסימפטומים המדאיגים (לעיתים קרובות זוהו כאגרסיה, הכאה או כהתפרצויות זעם).

במשתתפים שקיבלו פלצבו במחקר הקודם נצפתה ירידה ממוצעת של 4.87 ±47.1 מ”מ מערכי הבסיס של מחקר כפול-הסמיות שעמדו על 2.69 ±79.4. במשתתפים שקיבלו ריספרידון נצפתה ירידה ממוצעת של 4.57± 43.5 מ”מ מערכי הבסיס של מחקר כפול-הסמיות שעמדו על 3.60 ±79.3 מ”מ. נערכו 5 ניתוחים תת-קבוצתיים של תוצאת היעילות הראשונית וכללו ניתוח עפ”י אבחנה (הפרעת התנהגות, הפרעת נגד מרדנית והפרעת התנהגות הגורמת להתפרעות ללא פירוט אחר), רמת הפיגור השכלי (גבולי, קל, בינוני) נוכחות או היעדרות של רדימות, הפרעה בכושר ריכוז / הפרעה היפראקטיבית, ופיסכוסטימולנטים. התוצאות הראו כי יעילות הריספרידון לא הושפעה מסוג ההפרעה, רמת הפיגור, נוכחות או היעדרות רדימות, הפרעת כושר ריכוז/היפראקטיביות או משימוש בפסיכוסטימולנטים. תופעות לוואי בלתי רצויות דווחו ב-76 מהמשתתפים; אף אחת מהתופעות לא היתה רצינית, ורובן היו בדרגת חומרה קלה עד בינונית. רדימות (52%), כאב ראש (38%) והשמנה (36%) היו התופעות הלא רצויות השכיחות ביותר. רמת הסדציה הייתה קלה ולא נקשרה עם התדרדרות שיכלית. למען האמת, רוב הפרמטרים שהוערכו ע”י מבחן קליפורניה המשופר ללמידה מילולית (מבחן ללמידה מילולית וזיכרון), הראו שיפורים סטטיסטיים משמעותיים יחסית לשני ערכי הבסיס של ניסוי כפול הסמיות ושל ניסוי ה-OL בניקודים הממוצעים. בנוסף נראו שינויים משמעותיים סטטיסטית מעבר לערכי הבסיס במספר פרמטרים של מבחן ביצוע משימה מתמשך (שהוא מבחן ריכוז ואימפולסיביות). באופן כללי לא נצפתה התדרדרות בתפקוד השכלי כאשר המשתתפים טופלו בריספרידון.

כמעט חצי מ-8.5 הק”ג שהועלו במהך המחקר נקשר לגדילה נורמאלית. רמות שיא א-סימפטומטיות של פרולקטין נצפו בתוך 4 שבועות מהתחלת הטיפול בריספרידון, וירדו במשך הזמן לרמות בתחום הנורמה. בזמן נקודת הסיום של המחקר, רמות הפרולקטין הממוצעות היו גבוהות באופן משמעותי סטטיסטי מרמות הבסיס רק במשתתפים הזכרים, אך עדיין היו פחות מ-20 נ”ג/מ”ל שנמצא בטווח הנורמאלי. 20 משתתפים חוו סימפטומים אקסטראפיראמידליים קלים או בינוניים, למרות שאף אחד מהם לא פרש מהניסוי מסיבה זו.

מסקנות: ריספרידון הניתן כתמיסה פומית במינון ממוצע של 1.38 מ”ג/יום (טווח 0.02-0.06 מ”ג/יום) למשך שנה אחת, נסבל בצורה טובה, והראה בטיחות ואחזקה של השפעת הטיפול בהפרעות התנהגותיות הגורמות להתפרעות בילדים בגילאי 5 עד 12 שנים עם מנות משכל נמוכות מהממוצע.

הערות העורכים :

רופא הילדים נחשפים לילדים הסובלים מהיפראקטיביות, בעיות אלימות או מרידות לעיתים קרובות.

לאחרונה ריספרידין הוסף לרשימת התרופות. בשימוש בילדים עם ADHA וכפי המתואר בעבודה הזו יעילותו הוכחה בצורה ברורה גם בקבוצת הילדים עם אינטליגנציה נמוכה מהממוצע. תופעות הלוואי שנצפו מעטות ובד”כ לא גרמו להפסקת הטיפול ומכך כל הנראה נבעה ההצלחה שנצפתה בהשגת המטרה.

TABLE 3. Incidence of Adverse Events* Reported in ³15% of Participants

למאמר