השינויים המשמעותיים שקרו מאז ההנחיות הקודמות משנת 1992 הם:
1) שאיבת מקוניום מהקנה חייבת להתבצע כשלתינוק מאמץ נשימתי ירוד (או חסר), קצב לב מתחת ל- 100 לדקה, או טונוס שרירים ירוד.
2) יש למנוע היפרטרמיה בזמן החייאה.
3) מומלץ להנשים ב- 100% חמצן אם אפשרי, ואם לא, להתחיל את ההנשמה באוויר חדר. יתכן שהמסיכה הלרינגיאלית היא אלטרנטיבה טובה ל- endotracheal intubation .מדידת 2CO end-tidal יכולה לעזור בקביעת מיקום הטובוס.
4) עיסוי לב חייב להתבצע אם קצב הלב מתחת ל 60 לדקה למרות הנשמה טובה של 30 שניות. הטכניקה המומלצת היא של 2 האגודלים כש- 2 הידיים נמצאות מסביב לבית החזה.
5) אדרנלין במינון של 0.01-0.03 mg/kg צריך להינתן אם קצב הלב נשאר מתחת ל- 60 לדקה למרות הנשמה טובה ועיסוי לב טוב של 30 שניות. להגדלת נפח הדם, מומלץ להשתמש בקולואידים, או בדם מסוג O שלילי, ואין להשתמש יותר באלבומין. הזרקה תוך-גרמית היא אלטרנטיבה טובה כאשר הזרקה תוך-ורידית אינה אפשרית בשל סיבות טכניות.
6) ניתן להפסיק או לא להתחיל את ההחייאה במצבים מסוימים כמו: גיל הריון מאוד נמוך, משקל לידה מאוד נמוך, או חוסר תגובה לה חייאה.
International guidelines for neonatal resuscitation: an excerpt from the guidelines 2000 for cardiopulmonary resuscitation and emergency cardiovascular care: International consensus on science. Pediatrics 2000; 106:e29
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!