הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית תלוי בסוג הטיפול האימונותרפי, גיל החולה והעדר אבחנה קודמת של סוכרת, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת מסוג 1 הינה סיבוך נדיר ובלתי-הפיך של טיפול אימונותרפי בחולים תחת מעכבי בקרה חיסונית. עם זאת, אין נתונים אודות גורמי סיכון להתפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע הטיפול התרופתי או באשר להשפעה של אבחנה זו על הישרדות החולים.
החוקרים התבססו על מאגר Clinformatics Data Mart להערכת ההיארעות והמאפיינים של סוכרת מסוג 1 במדגם גדול של חולים תחת טיפול במעכבי בקרה חיסונית בין 2017 ועד 2020. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין מאפייני החולה/הטיפול ובין סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול אימונותרפי.
מהנתונים עולה כי סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול אימונותרפי תועדה ב-261 מבין 30,337 חולים (0.86%). מתן משולב של נוגדנים כנגד CTLA-4 (Cytotoxic T Lymphocyte Antigen 4) וכנגד PD-1/PD-L1 (Programmed cell Death 1 / Programmed Cell Death Ligand 1) לווה בסיכון גבוה יותר לסוכרת מסוג 1 (יחס סיכון של 1.62, רווח בר-סמך 95% של 1.15-2.26), בהשוואה למתן מעכבי PD-1 או PD-L1 בלבד.
גיל צעיר (יחס סיכון של 1.19 לכל ירידה של 5 שנים בגיל; רווח בר-סמך 95% של 1.13-1.25) ואבחנה קודמת של סוכרת שאינה מסוג 1 (יחס סיכון של 4.48, רווח בר-סמך 95% של 3.45-5.83) לוו גם כן בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית. מנגד, שימוש קודם במדכאי חיסון (יחס סיכון של 0.57, רווח בר-סמך 95% של 0.340.95) לווה בהיארעות נמוכה יותר של סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול אימונותרפי, אך חלק מההשפעה המגנה עשוי לנבוע משיעורי תמותה מוגברים.
החוקרים מדווחים כי התפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול אימונותרפי אינה משפיעה על הישרדות החולים.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע בהערכת הסיכון ובדיקות הסקר של חולים במהלך טיפול תרופתי במעכבי בקרה חיסונית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!