במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי התפתחות סוכרת בנשים טרנסג’נדריות או בגברים טרנסג’נדרים לאחר התחלת טיפול הורמונאלי אינה שונה מזו המתוארת באוכלוסיה הכללית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בנשים טרנסג’נדריות שהחלו טיפול הורמונאלי מתוארת עליה בשומן הגוף ובתנגודת לאינסולין, עם השפעות הפוכות בגברים טרנסג’נדרים. שינויים מטבוליים אלו עשויים להשפיע על הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 באוכלוסיות אלו. כעת ביקשו החוקרים לבחון את היארעות סוכרת מסוג 2 בנשים טרנסג’נדריות וגברים טרנסג’נדרים במהלך טיפול הורמונאלי, אל מול השיעורים בשני המינים באוכלוסיה הכללית.
החוקרים התבססו על נתונים רטרוספקטיביים אודות טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות תחת טיפול הורמונאלי בין השנים 1972 ו-2018. הופעה חדשה של סוכרת נקבעה על-פי ניפוק ראשון של טיפול תרופתי להפחתת רמות סוכר בדם.
מהנתונים עולה כי לא תועדו הבדלים בהיארעות סוכרת מסוג 2 בין נשים טרנסג’נדריות ובין גברים באוכלוסיה הכללית (יחסי היארעות מתוקנים של 0.94, רווח בר-סמך 95% של 0.76-1.14) או בין גברים טרנסג’נדרים ובין נשים באוכלוסיה הכללית (יחסי היארעות מתוקנים של 1.40, רווח בר-סמך 95% של 0.96-1.92).
ממצאי המחקר מעידים כי למרות מחקרים קודמים שדיווחו על עליה בתנגודת לאינסולין עם טיפול הורמונאלי בנשים טרנסג’נדריות וירידה בתנגודת לאינסולין עם טיפול בגברים טרנסג’נדרים, ההיארעות של סוכרת לאחר התחלת טיפול הורמונאלי בשני המינים לא הייתה שונה בהשוואה להיארעות המדווחת באוכלוסיה הכללית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!