ע”פ דיווח באמצעי תקשורת שונים, עשרות רופאים ומדענים חתמו לאחרונה על מכתב בו הם קוראים לממשלה, למרות העלייה בתחלואה,  להימנע מהטלת סגר נוסף במדינה

החותמים על המכתב ממליצים לממשלה להתמקד בנקיטת צעדים להגנה על האוכלוסייה הפגיעה ביותר בפני הנגיף, ובראשה הקשישים, ולהימנע מצעדים קולקטיביים מרחיקי לכת. לדעת החותמים על ישראל לאמץ פחות או יותר את המודל השוודי, השנוי במחלוקת, כידוע.

בין החותמים על המכתב חתומים בין היתר פרופ’ אודי קימרון, מיקרוביולוג מאוניברסיטת תל אביב,  פרופ’ אמנון שעשוע, מייסד חברת מובילאיי, חתן פרס נובל פרופ’ מייקל לויט, פרופ’ איתן פרידמן וד”ר יפעת עבדי-קורק.

העצומה משקפת ויכוח בין הגישה המאמינה ב”חסינות העדר” אף בשיעורים נמוכים משמעותית מאלה הקיימים במגיפות אחרות, לבין הגישה הקונבנציונלית לפיה חיסון העדר עדיין רחוק מלהתממש וחתירה להגעה מהירה לחיסון העדר היא מסוכנת.

חותמי העצומה מבססים את טענתם על מהלך התפשטות המגיפה במקומות אחרים בעולם. כך למשל, המודל השוודי שבו הייתה הימנעות מהטלת סגר, נחשב בשלבים הראשונים ככישלון אך בחודשים האחרים יש שם התמתנות משמעותית (עם סה”כ 85,000 מקרים ו-5,800 מתים).

מנגד, הגישה המחמירה בניו זילנד שהוכיחה עד כה תחלואה נמוכה מדגימה כעת עלייה מחודשת בתחלואה וכתוצאה מכך החמרות נוספות הפוגעות באופן קשה בכלכלה. התומכים בגישה המוצעת בעצומה סבורים שמדינה כמו ניו זילנד תצא מהסגר פגיעה בגלל שהקורונה לא התפשטה בה כמעט כלל ולכן היא תהיה פחות מוגנת מגל נוסף שבוא יבוא.

מחברי המכתב החוששים מהטלת סגר כללי נוסף בחגים כותבים בעצומה כי “סגר אינו עוצר את המגפה אלא מאט את התפשטות הנגיף באופן זמני. ואולם, עם הסרת ההגבלות הנגיף ממשיך בהתפשטותו וזאת לאחר החלשת אזרחי המדינה מבחינה רגשית, כלכלית ובעיקר בריאותית. סגר אינו מונע תמותה, להיפך, הוא מאריך את משך הזמן שבו אוכלוסיות בסיכון חשופות לנגיף… וכך באופן פרדוקסלי גורם לתמותת יתר“.

המלצת כותבי העצומה היא לאמץ מיידית את המודל השוודי, עם שינויים והתאמות שיאפשרו הגנה טובה יותר על האוכלוסייה המבוגרת וזו הנמצאת בסיכון , אך במקביל  הם קוראים “להשאיר את בתי הספר פתוחים ובמקביל להשקיע בחיזוק מערכת הבריאות, להתמודדות עם התחלואה הצפויה בחורף.”

לדיווח ב”הארץ”

הערת המערכת: מבלי להיכנס לוויכוח אם ניתן להשיג חסינות עדר בתחלואה של פחות מ-20% מהאוכלוסייה כפי שטוענים מחברי העצומה, בדבר אחד אין ספק שמחברי העצומה צודקים: יש להגביר את ההגנה על האוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה.

נראה שלתכנית הרמזור של גמזו צריך להוסיף עוד מימד, כך שתתקבל מטריצה של איזורים (אדום,כתום, צהוב, ירוק) /אוכלוסיות (סיכון גבוה, בינוני, נמוך) , והמדיניות וההנחיות צריכה להיות מותאמת לאיזור/קבוצת סיכון. כך למשל אוכלוסייה בסיכון הנמצאת באזור אדום צריכה להיות אכן בסגר מלא ומוקפד, בעוד שאוכלוסייה בסיכון נמוך באזור ירוק יכולה לחזור כמעט לשגרה מלאה, עם שמירת הנחיות ההתקהלות וכד’.

כדי זה יקרה כל מי שנמצא בסיכון גבוה חייב לדעת על כך ישירות מהצוות הרפואי שלו. זה עדיין לא קורה משום מה, למרות שבכללית נבנה מודל ולפי פרופ’ בליצר המודל גם מיושם, אך עדיין לא ברמה הארצית לפחות.

כפי שניתן לראות מהתרשימים שלהלן, מתוך דו”ח מרכז המידע והידע שלהלן

מידי יום מתווספים בין 30-50 חולים חדשים קשים, שרובם ככולם שייכים לקבוצת הסיכון הגבוה. אלה 30-50 כישלונות של המערכת למנוע הדבקה ו/או הדרדרות של תחלואה של אנשים השייכים לקבוצת הסיכון הגבוה. הצלחה של תכנית רמזור משופרת, כולל מאמץ ארצי של הגנה על האוכלוסייה שבסיכון, להקטין מספרים אלה ל-5-10 ליום, תוביל להקטנת מספר החולים הקשים המאושפזים מ-440-450 כיום לאזור ה-150-200 תוך כשבועיים, ולהרחיק אותנו מרמת סף הספיגה של מערכת האשפוז.  וזה יקרה גם אם רמת הנדבקים היומית תישאר 3000 ומעלה (למרות שיישום נכון של תכנית הרמזור צפויה להערכתנו גם להוריד את רמת הנדבקים הכללית) , ואם לכך מתכוונים מחברי העצומה – אז יש היגיון ברציונל הזה, גם אם לא מאמצים את מודל חסינות העדר המואץ שלהם…

בינתיים, הממשלה, בפשרה פוליטית אופיינית תרחיב ככל הנראה את הסגר על יותר ערים מחד (כדי להקטין את המספר היחסי של הערים החרדיות) , ומאידך, מיתון של הנחיות הסגר כך שיבוצע רק סגר לילי וסגירת מערכת החינוך, אך אפשרות ליציאה לעבודה ועוד.