כאשר בעולם מציינים שישה חודשים מאז פרוץ נגיף ה-SARS-CoV-2, בתי חולים החלו לארגן את הטיפול לאחר COVID-19 באלו ששרדו מחלה חמורה על-רקע הזיהום הנגיפי.
מהניסיון ברחבי העולם הצטבר ניסיון מסוים בנושא הטיפול באלו ששרדו את המחלה הנגיפית. מנתונים ארוכי-טווח אודות חולים שהחלימו מנגיף קורונה אחר, מגפת ה-SARS משנת 2003, עולה כי שישה חודשים לאחר ההחלמה עדיין היו שינויים בצילום החזה ב-30% מהחולים, כאשר ליקוי משמעותי בתפקוד הריאתי זוהה ב-16% מהחולים ועליה ניכרת במוגבלות התפקודית. מהנתונים לאחר 15 שנים עלה כי מרבית ההחלמה הריאתית חלה בתוך שנתיים, אך עדיין נותרה הפרעה קלה לאחר מכן.
עם COVID-19, נזק לבבי אינו נדיר, אם כי הביטויים החמורים ביותר של דלקת סוערת של שריר הלב, הם נדירים. מהדיווחים בנושא עולה כי ב-20-30% מהחולים עם דלקת ריאות על-רקע COVID-19 אשר הייתה חמורה דיו בכדי להוביל לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ זוהתה עליה בערכי טרופונין, הסמן המהימן ביותר לנזק לבבי. ההשלכות ארוכות הטווח על תפקוד הלב או הסיכון למחלה כרונית עדיין אינן ידועות.
שיעורי נזק כלייתי חד נעו בין כשליש מהחולים שאושפזו בשל COVID-19 ועד 78% מהמקרים ביחידת טיפול נמרץ באחת הסדרות מניו-יורק. חלק מהחולים הללו צפויים לכשל כלייתי ממושך; אחרים הם בסיכון מוגבר להתפתחות סיבוך זה בעתיד.
הפרעות פסיכיאטריות, כולל תסמונת דחק בתר-חבלתית, אינן נדירות לאחר אשפוז ביחידת טיפול נמרץ, מעבר לבדידות והחרדה עקב בידוד והחלמה מ-COVID-19 בכל דרגת חומרה.
אין עדיין הנחיות כיצד לעקוב אחר חולים שהחלימו מ-COVID-19. ישנה חשיבות רבה לצוות רב-מקצועי עם מעורבות של מומחים ממספר מקצועות במעקב אחר החולים. יש ליצור תכנית מקיפה אשר תתייחס לכלל הצרכים השונים והתסמינים העשויים להופיע באוכלוסיה זו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!