הופעה מאוחרת של דימום מוחי תועדה ב-2% מהחולים לאחר חבלת ראש קלה ובדיקת CT ראש ראשונית תקינה אשר היו תחת טיפול בנוגדי-קרישה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Injury.

המחקר הרטרוספקטיבי כלל 596 חולים (גיל חציוני של 83 שנים, 46.5% גברים), אשר קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה ופנו להערכה רפואית בשל חבלת ראש קלה (מדד Glasgow Coma Scale של 13 נקודות ומעלה) ובדיקת CT ראש ראשונית תקינה.

פרפור פרוזדורים הינה ההתוויה הנפוצה ביותר לטיפול בנוגדי-קרישה (84.4%), לאחריה פקקת ורידים עמוקים/תסחיף ריאתי (9.6%); 74.5% מהחולים היו תחת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים (53.4% קיבלו מינון מופחת) ו-25.5% טופלו באנטגוניסטים לוויטמין K.

החולים השלימו בדיקת CT שניה לאחר 24 שעות של מעקב.

התוצא העיקרי היה היארעות דימום תוך-גולגולתי מאוחר, תוצאים משניים כללו את הצורך בהתערבות נוירוכירורגית ותמותה לאחר 30 ימים.

שיעורי דימום תוך-גולגולתי מאוחר עמדו על 2%, כאשר דמם תת-עכבישי ודמם סב-דוראלי היו הממצאים הנפוצים (חמישה מקרים בכל קבוצה). כל החולים עם אבחנה של דימום תוך-גולגולתי מאוחר לא נדרשו להתערבות נוירוכירורגית ושרדו לאחר 30 ימים.

בחולים עם דימום מאוחר של דימום תוך-גולגולתי תועדו שיעורים גבוהים יותר של חבלה באנרגיה גבוהה (17% לעומת 1.7%; p=0.044) בהשוואה לאלו עם בדיקת CT שניה תקינה. דימום תוך-גולגולתי מאוחר היה נפוץ יותר בחולים תחת טיפול באנטגוניסטים לוויטמין K, בהשוואה למטופלים בנוגדי-קרישה פומיים ישירים, אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

מבין החולים עם דימום תוך-גולגולתי מאוחר, 66% חוו סיבוכים במהלך האשפוז, בעיקר זיהומים נוזוקומיאליים ודליריום.

החוקרים מסכמים וכותבים כי לנוכח ההיארעות הנמוכה של דימום תוך-גולגולתי מאוחר, ניתן לשחרר בבטחה חולים עם חבלת ראש קלה ובדיקת CT ראשונית תקינה, ללא צורך במעקב ממושך באשפוז, בתנאי שאין גורמי סיכון נוספים.

Injury, June 11, 2025

לידיעה במדסקייפ