מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת 11 באפריל של Archives of Internal Medicine עולה כי בחולים המטופלים באופיואידים להקלה על כאב לא-ממאיר, קיים קשר הדוק בין המינון היומי ובין תמותה על-רקע טיפול באופיואידים, בעיקר במינונים מעל הסף המומלץ בהנחיות העדכניות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אופיואידים משמשים לעיתים קרובות לטיפול בכאב כרוני לא-ממאיר, פעמים רבות במינונים גבוהים מהמינון המומלץ לפי הקווים המנחים לטיפול. עם זאת, יחס סיכון-תועלת של טיפול באופיואידים במינון-גבוה אינו מוגדר היטב. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לאפיין את הקשר בין מינון אופיואידים ובין תמותה על-רקע טיפול באופיואידים.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-600,000 תושבים באונטריו, קנדה, בגילאי 15-64 שנים, שקיבלו טיפול באופיואידים בין 1 באוגוסט, 1997, עד 31 בדצמבר, 2006, בשל כאב לא-ממאיר. תמותה על-רקע טיפול באופיואידים הייתה התוצא העיקרי של המחקר.
החוקרים ערכו השוואה של הסיכון לתמותה על-רקע טיפול באופיואידים בקרב חולים שקיבלו מינונים יומיים שונים של אופיואידים במסגרת מחקר מקרה-ביקורת שכלל 498 משתתפים עם מקרי תמותה על-רקע אופיואידים ו-1714 ביקורות תואמות.
בהשוואה למינון יומי נמוך של אופיואידים (פחות מ-20 מ”ג מורפין, או מקביל לו), מינון יומי ממוצע של 200 מ”ג ומעלה של מורפין או מקביל לו, לווה בעליה של פי שלוש בסיכון לתמותה על-רקע אופיואידים (יחס סיכויים של 2.88), לאחר תקנון רב-משתנים. עם מינוני ביניים של אופיואידים, העליה בסיכון לתמותה על-רקע אופיואידים עדיין הייתה משמעותית אך מעט פחות בולטת (יחס סיכויים של 1.92).
בחולים המטופלים באופיואידים עקב כאב לא-ממאיר, קיים קשר הדוק בין המינון היומי ובין תמותה על-רקע טיפול באופיואידים, בעיקר במינונים העולים על הסף המומלץ לפי הקווים המנחים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!