ממחקר חדש שפורסם במהדורת דצמבר של American Journal of Sports Medicine עולה כי קרע פשוט למראה של הרצועה הצולבת הקדמית עשוי להוביל לשינויים במוח, עם פגיעה בתפקוד בחלק מהמקרים.

החוקרים מסבירים כי מזה זמן לא-קצר קיימת הסברה כי לפציעות של מפרקים, דוגמת קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, עשויה להיות השפעה על התפקוד הנוירו-פסיכולוגי. כעת, הם טוענים כי מהמחקר הראשון שהתבסס על בדיקות fMRI (Functional MRI) להערכת השינויים המוחיים בעקבות פציעה במפרק פריפרי, עולה עדות ראשונה לפיה פציעה במפרק פריפרי מובילה להפרעה בבקרה הנוירו-מוסקולארית, משפיעה על התפקוד המרכזי וכתוצאה מכך על התגובה המוטורית, כך שבסופו של דבר חלה פגיעה בתפקוד הגפה הפצועה.

מדגם המחקר כלל 17 גברים (בגיל ממוצע של 25.5 שנים) עם קרע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך הימנית, שאושר בבדיקת MRI. הקרעים אירעו למעלה משישה חודשים לפני הבדיקה. כל המשתתפים טופלו שמרנית.

כל הגברים הפצועים סבלו מקשיים בשל הפגיעה ברצועה, כפי שנקבע לפי מדד של פחות מ-60% בהערכה הכללית, מדד של פחות מ-80% במדד פעילויות יומיומיות, תוצאה של פחות מ-80% מהערך הצפוי במבחן קפיצה מתוזמן, או אירועים של “בריחת ברך”. החוקרים ערכו השוואה בין משתתפים אלו ובין 18 ביקורות בריאות.

כל המשתתפים במחקר עברו בדיקות של הרגליים, עם כרית מותאמת להגבלת כיפוף ל-45 מעלות. הם כופפו ויישרו את הברך לפי הוראה (כל תנועה ארכה 25 שניות, זמן מספיק להשגת 10 תמונות של המוח). החוקרים בחרו את טווח התנועה הנ”ל מאחר שהוא מוביל לכוח הגדול ביותר המוטל על הרצועה הקדמית הצולבת.

מבדיקת fMRI עולה כי במשתתפים עם רצועה פגועה תועדה פעילות מוגברת באזור pre-SMA (Presupplementary Motor Area) בצד הנגדי, באזור SIIp (Posterior Secondary Somatosensory Area) בצד הנגדי וב-pITG (Posterior Inferior Temporal Gyrus) באותו צד.

ממצאים אלו עומדים בניגוד לדפוס שתועד בקבוצת הביקורות, בהם הסיגנל היה מוגבר משמעותית באזורים הסנסורי-מוטוריים העיקריים בשני הצדדים, בתלמוס בצד הנגדי, בקורטקס הפריאטלי האחורי, בגרעיני הבסיס (External Globus Pallidus), באזור סומאטו-סנסורי משני, ב-Cingulated Motor Area, בקורטקס הפרה-מוטורי ובצרבלום באותו צד.

פרט להפעלה ירודה של רשת הקורטקס בנבדקים בריאים, החוקרים שמים דגש על חשיבות הפעלה מוגברת של אזור pITG במטופלים עם פציעה של הרצועה הצולבת הקדמית.

הפעלת pITG, הממוקם בקורטקס הוויזואלי, מעידה על הצורך במשוב ויזואלי בחולים לאחר פציעה של הרצועה הצולבת הקדמית, בכדי לפצות על חסר קלט פרופיוצפטיבי. המשתתפים יכלו להביט במראה שהייתה ממוקמת בתוך הסורק שאפשרה להם לראות את רגליהם. נראה כי נבדקים בריאים לא היו צריכים להסתכל על הברך, בעוד שנבדקים לאחר פציעה של הרצועה היו חייבים להסתכל על הברך בכדי לבצע את התנועה בצורה הנכונה.

באשר לשני האזורים האחרים בהם תועד סיגנאל מוגבר במשתתפים עם פציעה של הרצועה הצולבת הקדמית, החוקרים מצטטים שני מחקרים שמצאו כי SIIp חשוב בעיבוד גירוי כאב. הם מאמינים כי הפעלת SIIp לאחר פציעה של הרצועה הצולבת הקדמית עשויה לשקף את הכאב או חוסר היציבות בזמן הנעת הגפה. בדומה, הפעלת אזור pre-SMA עשויה להעיד על כך שהמוח של החולה זקוק לתכנון אינטנסיבי יותר בטרם הנעת הברך, שכן האזור אחראי לתכנון תנועות מורכבות.

החוקרים מאמינים כי הם הצליחו להוכיח כי פציעה של הרצועה הצולבת הקדמית מובילה לשינויים בארגון הקורטקס, ומתכננים לבחון אם בדיקת fMRI עשויה לסייע בהערכת התזמון האופטימאלי לתיקון כירורגי ואם תוכניות שיקום שונות עשויות להביא לנסיגה בשינויים המוחיים על-רקע הפציעה.

Am J Sports Med2009;37:2419-2426

לידיעה במדסקייפ