ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של Arthritis Care & Research, עולה כי הליכה ופעילויות אחרות בשעות הפנאי לא מעלות את הסיכון לפתח OA (אוסטאוארתריטיס) באנשים מבוגרים ללא OA.

פעילות גופנית קבועה מומלצת עבור אנשים בגיל העמידה ועבור אנשים מבוגרים יותר. האפקט של פעילות גופנית קבועה של התפתחות OA במבוגרים, בעיקר באלה הסובלים מעודף משקל, אינו ברור.

המחקר הנוכחי עקב אחר 1279 אנשים, שגרו בקהילה, אשר היו מבוגרים (חציון הגל בנקודת ההתחלה היה 53.2 שנים) ורבים מהם סבלו מעודף משקל. תוך שימוש בשאלון בנוגע לפעילות גופנית, המשתתפים נשאלו בנוגע לפעילויות בשעות הפנאי, כולל הליכה וג’וגינג ופעילויות שהביאו להזעה. כמו כן, המשתתפים נתבקשו להשוות את רמות הפעילות שלהם עם אלה של אחרים. בנקודת ההתחלה, המשתתפים גם נשאלו בנוגע לכאב בברך והם עברו צילומי רנטגן נושאי משקל של הברך לטרלית ו-AP (קדמי-אחורי).

בערך 9 שנים לאחר מכן, המשתתפים נבדקו מחדש עבור OA, צילומי רנטגן הוערכו עבור מאפיינים של OA במדורים טיביו-פמורל ופטלו-פמורל, ובנוסף הם קיבלו ניקוד עבור היצרות חלל המפרק טיביו-פמורל. ברכיים עם OA בנקודת ההתחלה הוצאו מהאנליזות. המשתנים העיקריים הספציפיים לברך היו OA רדיוגרפי, OA סימפטומטי ואיבוד המרווח במפרק טיביו-פמורלי. לאחר תקנון לגיל, מין, BMI, היסטוריה של פציעות בברך וקורולציה בין שתי הברכיים, החוקרים העריכו את הקשר בין כל ביצוע פעילות בשעות הפנאי והתפתחות OA.

הליכה וג’וגינג בשעות הפנאי, תדירות של פעילות המביאה להזעה או רמות גבוהות של פעילות לא היו קשורות עם ירידה או עליה בסיכון לפתח OA או עם איבוד מרווח המפרק. למשתתפים עם BMI מעל החציון (27.7 קילו למטר מרובע עבור גברים ו-25.7 קילו למטר מרובע עבור נשים, BMI ממוצע מעל 30 קילו למטר מרובע עבור שניהם) לא היו עליות בסיכון עבור OA עם סוגים שונים של פעילויות.

מגבלות המחקר כוללות חוסר בהדמיית MRI בהערכה בנקודת ההתחלה ומספר לא מספיק של אצנים או עושי ג’וגינג על מנת להעריך את האפקט של ריצה על OA.

בקרב אנשים בגיל העמידה ומבוגרים יותר ללא OA בברך, שרבים מהם סובלים ממשקל עודף, פעילות בשעות הפנאי לא מגנה מפני ולא מעלה את הסיכון ל-OA של הברך. למרות שלהעמסה דינאמית יכולה להיות אפקט טרופי על הסחוס, אין אפקט מגן מדיד עם פעילות נושאת משקל מומלצת בהקשר של OA. פעילות גופנית יכולה להיות מבוצעת בבטיחות ללא דאגה, שהאנשים יפתחו OA בברך כתוצאה מכך.

במאמר מערכת נלווה נכתב כי המחקר הינו יעיל, בר תוקף ותומך בביצוע פעילות גופנית בינונית קבועה מומלצת ללא פחד, שפעילות כזו תעלה את הסיכון ל-OA בברך. מחקר בעתיד, בין אם יתוכנן להעריך את היעילות של ההתערבויות או זיהוי גורמי הסיכון להתפתחות או התקדמות המחלה, צריך לאפיין נבדקים במונחים של משתנים הרלוונטיים ל-OA בברך. בנוסף לשיפור היעילות של מחקר בנושא של OA בברך, המטרה האולטימטיבית היא ליצור עדות העוזרת לקבלת החלטות קליניות והמלצות אישיות בנוגע לבטיחות וליעילות של התערבויות שונות, כולל פעילות גופנית.

לידיעה במדסקייפ