סקר חדש מצא כי ילדים עם JIA (Juvenile Idiopathic Arthritis) והוריהם אינם תמיד רואים עין בעין את נושא ההיצמדות לטיפול התרופתי ופעילות גופנית. החוקרים טוענים כי הטיפולים ב-JIA הם מורכבים, לרוב כוללים מספר סוגי תרופות ביחד עם פעילות גופנית, ושימוש בלוחות ליישור (Splint), ודורשים שיתוף פעולה מצד ההורים והילדים.

היצמדות להוראות הטיפול ב-JIA עשויות לשפר את התוצאות, בעוד שחוסר היענות לטיפול עשוי להוביל למספר אישפוזים גדול יותר בעקבות התקפי המחלה. קלינאים חייבים להיות מודעים להבדלים האפשריים בין ההורים והילדים בכל הקשור להיצמדות לטיפול, בכדי להבין טוב יותר את הגורמים הקשורים בהיענות לטיפול.

50 ילדים בגילאי 9-18 שטופלו במרפאה במונטריאול השלימו את שאלון Child Adherence Report Questionnaire, והוריהם השלימו את שאלון Parent Adherence Report Questionnaire.

באופן כללי, מתוצאות הסקר עולה כי בהשוואה לילדים, הורים נטו להערכת-יתר של קשיי הילדים בביצוע הפעילויות הגופניות, תדירות התגובות השליליות בעקבות נטילת התרופות, וביצוע הפעילות הגופנית ועד כמה התרופות עזרו לילדים. נראה כי ההורים הציבו דגש משמעותי יותר על הבעיות שילדיהם חוו, בעוד שהילדים היו יותר אופטימיים.

שיעורי הסכמה בין ההורה והילד היו גבוהים יותר בנושא היענות לפעילות גופנית, בהשוואה להיענות לטיפול תרופתי. עם זאת, במקרה הטוב שיעורי ההסכמה היו בינוניים.

נראה כי ילדים צעירים יותר הסכימו יותר עם הוריהם באשר להיצמדות לפעילות גופנית, בהשוואה לילדים גדולים יותר, ייתכן כי הסיבה לכך נובעת מהמעורבות הרבה יותר של ההורים בתהליך. עם זאת, נראה כי ילדים גדולים יותר הסכימו יותר עם הוריהם באשר לקשיים בביצוע הפעילות הגופנית והתגובות השליליות בעקבותיה, דבר שעשוי לשקף תלונות אופייניות של נערים בגיל ההתבגרות בפני הוריהם.

גיל מבוגר יותר של הילד היה קשור גם בהיצמדות פחות טובה לטיפול בעיניי ההורה, ותופעות שליליות יותר בעקבות פעילות גופנית מנקודת המבט של הילד.

לסיכום, ממצאי הסקר מצביעים על כך שסקר קצר בכתב, בן 3-4 שאלות, עשוי לסייע לרופאים להעריך את רמת ההיצמדות לטיפול הן מנקודת המבט של הילד והן מנקודת המבט של ההורה, בצורה נפרדת, במקום לשאול בע”פ, בזמן שההורה והילד נמצאים באותו החדר.

Arthritis Rheum 2006;55:558-563

לידיעה במדסקייפ