ע”פ מידע שהוצג בכנס ה-97 של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן, מינונים גבוהים של סלקוקסיב (Celecoxib ) הנלקחים למשך 3 שנים, אפקטיבים למניעת חזרה של פוליפים במעי הגס (אדנומות) במטופלים הנמצאים בסיכון גבוה להופעת גידולים כאלה.

המידע שהוצג מבוסס על 3,200 מטופלים שהשתתפו במחקר ה-Adenoma Prevention with Celecoxib  (בר”ת מחקר ה-APC ) ומחקר ה-Pre-SAP .

שני המחקרים כללו מטופלים מעל גיל 60 אשר נמצאו אצלם פוליפים במעי שהוגדרו כקדם סרטניים ואשר הוסרו. מרבית המשתתפים היו עם גורמי סיכון קרדיווסקולרים כמו יתר לחץ דם, סוכרת, תעוקה, אירוע MI בעבר, שבץ, או עישון.

במחקר ה-PreSAP שיעור של 34% מהמטופלים עם סלקוקסיב 400 מ”ג פיתחו שוב פוליפים קדם סרטניים במהלך 3 שנות המעקב, וזאת לעומת 49% בקבוצת הפלציבו. במחקר ה-APC , 42% מקבוצת ה-400 מ”ג, 37% מקבוצת ה-800 מ”ג של הסלקוקסיב, לעומת 61% מקבוצת הפלציבו פיתחו פוליפים קדם סרטניים.

שני המחקרים סיפקו איפוא עדות מרשימה לתועלת הקיימת משימוש בסלקוקסיב בהורדת הסיכון לסרטן המעי.

החוקרים דיווחו שלא היו הבדלים משמעותיים בשיעור הסיבוכים הגסטרואינטנסיאלים בין קבוצות הסלקוקסיב לפלציבו, למרות שמדידת אירועים אלה במחקרים לא נעשתה באופן מתוכנן היטב.

כפי שכבר דווח, התוצאות הסופיות של APC מדגימות עלייה מובהקת סטטיסטית בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים רציניים, בעוד שתוצאות ה-Pre-SAP לא הראו זאת. אנליזה משותפת של שני המחקרים כן הראתה עלייה בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים בקבוצת הסלקוקסיב. מימצאים סופיים של המחקרים ידווחו בקרוב ויאפשרו לשקול בין התועלת שבהורדת הסיכון לסרטן מול המחיר של עלייה בסיכון הקרדיווסקולרי.

לדיווח ב-NELM

הערת המערכת: כזכור, מחקר במתכונת דומה היה זה שגרם ל-MSD להוציא את הויוקס מהשוק לאור הגידול בסיכון הקרדיווסקולרי שהתגלה לאחר 18 חודש וגרם גם להפסקת המחקר…. מהנתונים המסתמנים במקרה של הסלקוקסיב נראה שייתכן ששימוש באינדיקציה הזו של הורדת הסיכון לסרטן המעי הגס בקבוצות הסיכון הגבוה, יחד עם ניטור ומעקב קפדני על המצב הקרדיווסקולרי , ואולי איסור על שימוש בקבוצות סיכון גבוה במיוחד לאירועים קרדיווסקולרים,  עשוי להיות מתאים.