להלן הודעה מיוחדת מטעמה של האגודה למניעת התאבדויות בישראל, לרגל שבוע מניעת ההתאבדויות החל כעת:

לאחר ההשקה המוצלחת בשנת 2003, יום מניעת ההתאבדות העולמי יתקיים השנה ב- 10 בספטמבר ברחבי העולם. בישראל, יתקיים שבוע מניעת התאבדות בין התאריכים ה – 5 לבין ה 10 בספטמבר. במסגרת שבוע  מניעת ההתאבדות העולמי, יתקיימו אירועים, ועידות ופעילויות מקומיות רבים, אשר  יבקשו לעורר את תשומת הלב והמודעות של הציבור לאחד מן הגורמים העיקריים בעולם למוות בטרם עת, למוות מיותר  ההתאבדות.

הארגון הבינלאומי למניעת התאבדות, בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי קוראים לפעולה ולמעורבות של השלטון, ארגונים בינלאומיים ולאומיים, קהילות מקומיות, קלינאים, חוקרים ומתנדבים לקיים פעילויות ביום זה על מנת לקדם את המודעות הציבורית לגבי ההתאבדות ולגבי הדרכים הרבות היכולות להפחית שיעורי התאבדות ולהתמודד עם התנהגות אובדנית.    

היקף ההתאבדות 

בכל שנה מתים כמיליון אנשים בעקבות התאבדות ברחבי העולם. בכל 40 שניות מת בעולם אדם בשל התאבדות. התאבדות היא גורם מוביל למוות, במיוחד בקרב  צעירים 

ניסיונות התאבדות נפוצים יותר בהשוואה להתאבדויות, וכ 20 עד 50 מיליון אנשים מנסים להתאבד. עם זאת, חסרים נתונים מהימנים לגבי שיעור ניסיונות ההתאבדות בקנה מידה עולמי. כאשר אדם מתאבד, חייהם של בני משפחתו ושל חבריו משתנים לחלוטין מבחינה רגשית, חברתית וכלכלית.

בכל שנה, ההוצאות הכספיות הקשורות בפציעות הנגרמות על-ידי התנהגות אובדנית מוערכות במיליארדי דולרים. מבין המדינות המדווחות על התאבדות, השיעורים הגבוהים ביותר של התאבדות מאפיינים את מדינות מזרח אירופה והשיעורים הנמוכים ביותר מאפיינים בעיקר את מדינות אמריקה הלטינית, המדינות המוסלמיות ומעט מהמדינות באסיה. לרוע המזל, קיים מידע מועט לגבי התאבדויות ברוב המדינות באפריקה.  

התאבדות וניסיונות התאבדות בישראל

התאבדות תובעת מחיר כואב של מאות חיים בארץ בכל שנה. אובדן אדם בעקבות התאבדות מותיר אותנו המומים, כואבים וחסרי אונים.

ב – 1997 דווחו 379 התאבדויות בישראל. מתוכן, 74 התאבדויות בקרב בני נוער בגילאי 15 24. ניתן להעריך שבשנים 1998 עד 2003 היו בין 340 לבין 350 התאבדויות בממוצע לשנה. כ 22% מהן בגילאים 15 24.

שיעורי ההתאבדות גבוהים יותר בגיל הזקנה בהשוואה לכל קבוצת גיל אחרת.

בשנים 1997 עד 2000 דווח למשרד הבריאות על כ 1,540 ניסיונות התאבדות בממוצע לשנה. דווח זה מהווה פחות ממחצית הניסיונות המגיעים לחדרי המיון, ולמעשה, מספר הביקורים במיון עקב ניסיונות אובדניים נע בין 3,500 ל 4,000 בשנה. בני הנוער מהווים כ 35% מאלו המנסים להתאבד, רובן נערות.  

מהם הגורמים להתנהגות אובדנית ?

להתנהגות אובדנית מספר רב של גורמים מורכבים, הקשורים זה בזה. עוני, אבטלה, אובדן אדם אהוב, ויכוחים עם בני משפחה או חברים, פרידה, בעיות משפטיות, בעיות הקשורות בעבודה ידועים כולם כגורמי סיכון המשפיעים על אנשים הפגיעים ומועדים במיוחד לפגיעה עצמית.

היסטוריה משפחתית של התאבדות ידועה כגורם סיכון לו קשורים משתנים חברתיים וגנטיים. גורמי סיכון אחרים כוללים שימוש באלכוהול ובסמים, היסטוריה של התעללות פיזית או ניצול מיני בילדות ובידוד חברתי. הפרעות נפשיות, כמו דיכאון, שימוש באלכוהול ובסמים, משחקים תפקיד מרכזי במקרים רבים של התאבדויות.

מחלות פיזיות, במיוחד אלו הכרוכות בחוויה של כאב או במגבלה, מגבירות את הסיכון להתאבדות. בנוסף, גישה לאמצעי הרג (כמו אקדח, תרופות ורעלים בשימוש בחקלאות) מהווה הן גורם סיכון בעצמו והן גורם חשוב הקובע האם מעשה ההתאבדות עלול להסתיים במוות.

ניסיון אובדני קודם הוא מנבא משמעותי להתנהגות אובדנית קטלנית עוקבת, במיוחד במשך ששת החודשים לאחר הניסיון הראשון.       

קיימים גם מספר גורמים המגנים מפני רגשות או מעשים אובדניים. אלו כוללים הערכה עצמית גבוהה, תחושת “חיבור ” וקשר חברתי במיוחד עם בני משפחה ועם חברים, תמיכה חברתית, יכולות התמודדות טובות, נישואין יציבים ומאושרים, התחייבות ואמונה דתית.

כיצד ניתן למנוע התאבדות?

זיהוי מוקדם וטיפול מתאים בהפרעות נפשיות מהווים אסטרטגיה חשובה למניעת התאבדות. קיימת גם עדות כי הדרכת אנשי מקצוע בתחום הרפואה והבריאות בזיהוי וטיפול באנשים הסובלים מהפרעות דיכאון עשויה להוביל להפחתה בשיעורי ההתאבדות בקרב אלו הנמצאים בסיכון.

התערבויות המבוססות על העיקרון של קירבה, גישה קלה וזמינות לסיוע, כמו התוכניות במסגרתן קיימת התקשרות טלפונית לאנשים מבוגרים בודדים ותוכנית ה “green card“, בה מטופלים מקבלים כרטיס הנותן להם גישה מיידית לעזרה כולל שיחה עם פסיכיאטר או אשפוז הראו תוצאות מעודדות. התערבות פסיכו-סוציאליות, מרכזים למניעת התאבדות ותוכניות התערבויות בבית-הספר מהוות דרכים מבטיחות.  

הגבלת הגישה לאמצעי התאבדות חשובה מאוד, כמו ההגבלה של הגישה לחומרי הדברה, רעלים פוטנציאליים והרחקת הרעילות של גז ביתי. קיים קשר בין אחזקת נשק בבית לבין שיעורי התאבדות. במדינות מסוימות (אוסטרליה, קנדה וחלקים של ארצות הברית) הגבלה על אחזקת נשק נמצאה קשורה להפחתה בשימוש שנעשה באמצעי הנשק להתאבדות. 

אובדן אדם בעקבות התאבדות נחווה לעתים קרובות באופן שונה ובעוצמה רבה יותר על ידי קרובי המשפחה והחברים הקרובים מאשר רגשות אבל לאחר מוות מסיבות טבעיות. באופן כללי, קיים עדיין טאבו הקשור לדיבור על ההתאבדות, והמשפחה השכולה בעקבות ההתאבדות עשויה להיות בעלת פחות אפשרויות לשתף את האחרים באבל שהיא חווה. שיתוף ברגשות הוא חלק חשוב בתהליך הריפוי. מסיבה זו, לקבוצות תמיכה עבור המשפחות השכולות בעקבות  התאבדות תפקיד חשוב.

יוזמות כלל עולמיות למניעת התאבדות

בשנת 1999 ארגון הבריאות העולמי השיק יוזמה כלל עולמית למניעת התאבדות, ובה המטרות הבאות:

* להביא להפחתה ממושכת בשכיחות ההתנהגויות האובדניות, עם דגש על מדינות מתפתחות ומדינות הנמצאות בתקופות של שינויים חברתיים וכלכליים.

* לזהות, להעריך ולצמצם בשלבים הראשונים, כמה שניתן, גורמים שעלולים להוביל להתאבדותם של אנשים צעירים.

* להעלות את המודעות הכללית לגבי התאבדות, ולספק תמיכה פסיכו-סוציאלית לאנשים הסובלים ממחשבות אובדניות או מחוויות של ניסיון התאבדות, ולבני המשפחה והחברים הקרובים לאלו אשר ניסו להתאבד או התאבדו.  

מהם האתגרים ?

* שיפור הטיפול באנשים הסובלים מקשיים פסיכיאטריים או מהתמכרות לסמים באמצעות פיתוח תוכניות מתואמות כולל מעקב, תרופות חדשות ויעילות יותר, ודרכי טיפול וייעוץ.

* אנשים רבים צריכים להיות מודעים לסימנים ולסימפטומים של התנהגות אובדנית ולמקומות בהם ניתן להשיג עזרה כולל בני משפחה, חברים, רופאים, עובדים סוציאליים, מנהיגים דתיים, מעסיקים, מורים וצוות בית-הספר. רופאים ואנשי מקצוע צריכים לקבל הדרכה והכשרה כיצד לזהות, להפנות ולטפל באנשים הסובלים מקשיים פסיכיאטריים, במיוחד מהפרעות דיכאון.

* קיים צורך להגביל את הגישה לאמצעי התאבדות, כולל רצון לעזור ליצרני כלי רכב לשנות את צורת צינור מפלט הגז של המכונית וליצור מכניזם בו המנוע נכבה באופן אוטומטי לאחר שהושבת למשך זמן מסוים. ישנו צורך להגביל גם את הגישה לחומרי הדברה ואת הזמינות של קוטלי חרקים ודשנים כימיים.

* תרופות קטלניות באופן פוטנציאלי מצריכות השגחה קפדנית באמצעות מרשמים שינתנו על-ידי רופאים ורוקחים, הפחתת הגודל המקסימלי של המרשמים, אריזת תרופות באריזות פלסטיק מיוחדות, והיכן שניתן, מתן מרשמי תרופות בצורה של נרות רפואיים. כמו כן, ניתן למנוע התאבדות על-ידי אכיפת חוקי שליטה קפדנים יותר על כלי הנשק וחיוב בעלי הנשקים לאחסן את הנשק באופן בטוח יותר תוך עידוד מודעותם כיצד ניתן לשמור על הנשק כך שלא ייפול לידי אדם לצורך התאבדות.

אנו זקוקים לשיתוף פעולה

המאמצים למניעת התאבדות יהיו יעילים פחות אם לא יאורגנו במסגרת תוכניות בקנה מידה רחב המפותחות על-ידי צוותים רב-תחומיים, הכוללים פקידי ממשל, מתכנני מדיניות הבריאות אנשי תחום הבריאות, וכן חוקרים ומטפלים ממגוון דיסיפלינות ותחומים. מניעת התאבדות יעילה מצריכה גם התערבות של גורמי חוץ לתחום הבריאות וקוראת ליישום גישה חדשנית, מקיפה, רב-תחומית, הכוללת את מערכות החינוך, העבודה, המשטרה, החוק והדת, וכן הפוליטיקאים והתקשורת.

השקעה רבה נדרשת הן בפעילות מחקרית והן בפעילות מניעתית. בעוד המאמצים קצרי הטווח תורמים להבנה מדוע מתרחשת התאבדות ומה ניתן לעשות על-מנת למנוע את ההתאבדות, מחקרי אורך, אשר יעקבו אחר אנשים אובדנים לאורך זמן הכרחיים להבנה מלאה של תפקידם של הגורמים הביולוגיים, הפסיכו-סוציאליים והסביבתיים בהתאבדות. קיים גם צורך רב להערכה קפדנית וארוכת טווח של ההתערבויות הטיפוליות.

ה IASP – שיתוף פעולה בינלאומי למניעת התאבדות

ה International Association for Suicide Prevention (IASP) נוסד בוינה ב 1960 כאגודה של חוקרים, קלינאים, מתנדבים וארגונים מסוגים שונים. מקורות הכוח של ה IASP הנם הידע המקצועי, המומחיות ותרומת חבריו באמצעות שיתוף הפעולה עם ארגונים מרכזיים אחרים בתחום המניעה. ה IASP מכיר בצורך החזק במיוחד להגביר את המאמצים למניעת התאבדות בארצות מתפתחות, במדינות אירופה המזרחית וברוסיה. למרות ששיעורי ההתאבדות קשורים למשתנים תרבותיים וחברתיים, קיים מספר רב של נושאים משותפים ברוב המדינות והדתות. לכן ה IASP מאמין כי מניעת התאבדות צריכה לקבל מקום חשוב בסדר היום של תוכניות עולמיות ואזוריות הדוגלות בשיתוף פעולה.

באותו זמן חשוב לפעול ברמה מקומית. זו הסיבה שארגון הבריאות העולמי וה IASP ייעדו את ה 10 בספטמבר 2004 כיום העולמי למניעת התאבדות על מנת להדגיש את האחריות הקולקטיבית שלנו להיות מעורבים במניעת מוות בעקבות התאבדות.

קריאה לפעולה

האיגוד הבינלאומי למניעת התאבדות, בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי, קורא לפעולה ולמעורבות של הממשלות,  NGO, איגודים בינלאומיים ולאומיים, קהילות מקומיות, קלינאים, חוקרים ומתנדבים לעודד מודעות רבה יותר לגבי ההתאבדות ולגבי הדרכים הרבות היכולות להפחית שיעורי התאבדות ולהתמודד עם התנהגות אובדנית.

אנו מציעים לקיים :

מפגשים ציבוריים

הרצאות פתוחות לקהל הרחב

מסעי פרסום לעידוד המודעות להתאבדות

ועידות

תוכניות באמצעי התקשורת, ראיונות וכו’

אירועי פתיחה של שירותי מניעה או שירותים קליניים חדשים

הצגת תוכניות ודרכי פעולה חדשות

הצגת ממצאי מחקר חדשים

תערוכות

אירועים תרבותיים

שירותי דת

פעילויות גיוס כספים

האתר של ה IASP  (www.iasp.info) יציג דוגמאות של פעילויות שיתקיימו ב 10 בספטמבר 2004. אנו מבקשים לשלוח לנו תיאור קצר של הפעילויות המתוכננות ביום מניעת ההתאבדות העולמי 2004 על-ידי מילוי הטופס הנמצא באתר ה IASP, כולל קשרים לאתרים מקומיים ולאומיים בהם זמין מידע נוסף.

ניתן לשלוח מידע גם בפקס: +33 562 29 19 47

או בדואר : International Association for Suicide Prevention

Central Administrative Office, Le Barade, 32330 Gondrin, France

עמותת “בשביל החיים”, למניעת התאבדות ולתמיכה במי שיקיריהם שמו קץ לחייהם,  מפעילה בהתנדבות פסיכולוגים, פסיכיאטרים  ועובדים סוציאליים שעיסוקם באובדנות ומניעתה.

העמותה גם מפעילה פורום באתר הקהילות של תפוז העוסק בנושא זה:

WWW.TAPUZ.CO.IL

קו חם של העמותה : 03-9248951