מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Headache עולה כי בילדים ומתבגרים עם התקף מיגרנה שטופלו בחדר מיון, תוספת דקסמתזון לא הפחיתה את שיעורי התלקחות המחלה ולא הובילה לשיפור תוצאות תפקודיות, בהשוואה לפלסבו.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון אם מנה יחידה של דקסמתזון במתן תוך-ורידי, כתוספת לטיפול סטנדרטי כנגד התלקחות מיגרנה, הפחית את שיעורי התלקחויות מיגרנה לאחר שחרור מחדר המיון של ילדים ומתבגרים.
ברקע מסבירים החוקרים כי מיגרנה הינה הגורם המוביל לפניה של ילדים ומתבגרים לחדרי מיון בשל כאבי ראש. למרות שהוצע כי טיפול בקורטיקוסטרואידים עשוי להפחית את הסיכון להתלקחות במבוגרים עם מיגרנה חדה, יעילות הטיפול בילדים אינה ידועה.
החוקרים השלימו מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, שנערך בחדר מיון לילדים במונטריאול, קנדה. הם כללו חולים בגילאי 8-17 שנים עם התקף מיגרנה חד וצורך בטיפול הצלה תוך-ורידי (Metoclopramide עם Diphenhydramine). המשתתפים חולקו באקראי לקבלת דקסמתזון (0.6 מ”ג/ק”ג במתן תוך-ורידי, מינון מקסימאלי של 15 מ”ג) או פלסבו לפני השחרור. כל המשתתפים שוחררו עם טיפול פומי ב-Naproxen למשך 48 שעות.
התוצא העיקרי היה התלקחות מיגרנה בתוך 48 שעות, אשר הוגדה כהישנות או החמרה של כאב הראש לאחר שיפור ראשוני. תוצאים משניים כללו מדדי כאב, חזרה ללימודים ולפעילות, ביקורים רפואיים חוזרים ואירועים חריגים.
בתקופה שבין יולי 2013 ועד פברואר 2025 גויסו למחקר 116 חולים, עם נתונים זמינים לאחר 48 שעות אודות 87 חולים. הגיל החציוני של המשתתפים עמד על 14 שנים, רובם הגדול היו נשים (73%).
שיעורי ההתלקחות עמדו על 39% (16 מבין 41 חולים) בזרוע הטיפול בדקסמתזון, לעומת 44% (20 מבין 46 חולים) בזרוע הפלסבו (הבדל בסיכון של 4%-, רווח בר-סמך 95% של 32%- עד 24%).
מדדי כאב, חזה ללימודים, התאוששות תפקודית וייעוצים רפואיים לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות. אירועים חריגים היו נדירים וקלים בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות המוגבלויות של המחקר, הממצאים מטילים ספק באשר לתועלת של מתן דקסמתזון באופן שגרתי לטיפול במיגרנה בילדים ומתבגרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!