איגוד ה-ASH (American Society of Hematology) פרסם הנחיות חדשות בנושא טיפול ומניעת תרומבואמבוליזם ורידי במבוגרים ובילדים. ההנחיות המלאות יכללו עשרה פרקים שישה מהם הוצגו במסגרת וובינר ומפורטים במסמך סיכום החל ממניעת תרומבואמבוליזם ורידי בחולים מאושפזים ועד טיפול בחולים במוסדות טיפול ואלו בסיכון המתכננים טיסה בת ארבע שעות ומעלה.
המומחים מסבירים כי מניעה הינה סוגיה מורכבת, בעיקר לאור הסיכון לדימומים עם נוגדי הקרישה הזמינים, גם במינונים נמוכים. בחולים הנדרשים לטיפול מונע ומצויים בסיכון מוגבר לדימום, הם ממליצים על התערבות מכאנית (דוגמת חבישות לחץ או התקנים פניאומטיים), במקום מדללי דם. מצד שני, באלו בהם הסיכון לדימום מתקבל על הדעת, ההמלצה היא לנוגדי-קרישה על-פני התערבות מכאנית.
המומחים גם ממליצים לבחור ב-LMWH (Low Molecular Weight Heparin) על-פני UFH (Unfractionated Heparin) לאור נוחות מתן הטיפול. יש לבחור ב-LMWH כטיפול מונע במקום כל טיפול נוגד-קרישה פומי בעל פעילות ישירה.
על הרופא המטפל לשקול הערכה חוזרת של הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי לאחר שחרור החולה לביתו, מאחר וחלק גדול מהחולים המפתחים קרישי דם כתוצאה מהאשפוז, עשויים לפתח זאת לאחר השחרור. המומחים סברו כי באלו בסיכון גבוה לקרישי דם, תתכן תועלת לחבישות לחץ או LMWH במידה ומתכננים טיסה בת ארבע שעות ומעלה.
בכדי לזהות חולים בסיכון, על רופאים להתבסס על כלים המסייעים בהחלטות אלו על-פי הסבירות לנוכחות תרומבואמבוליזם ורידי. באלו עם סבירות נמוכה צפויים שיעורי הימצאות נמוכים של תרומבואמבוליזם ורידי, בעוד באלו עם סבירות גבוהה שיעורי ההימצאות גבוהים.
בדיקת D-Dimer הינה הצעד הראשון הטוב ביותר לזיהוי תרומבואמבוליזם ורידי בחולים עם סבירות נמוכה לכך, במידה והתוצאה שלילית, אין צורך בבדיקות נוספות. מצד שני, באלו עם תוצאה חיובית של D-Dimer נדרש בירור נוסף.
באלו הנדרשים לבירור הדמייתי של הריאות לזיהוי תסחיף ריאתי, ההנחיות ממליצות על מיפוי איוורור-זילוח על-פני CT Angiogram לצמצום חשיפה לקרינה, אלא אם מדובר בחולה עם מחלת ריאות קיימת (קבוצה בה מומלצת בדיקת CT).
באשר לאפשרות לסיבוך HIT (Heparin Induced Thrombocytopenia), המומחים ממליצים על מערכת ניקוד קליני בשם 4Ts לשיפור הדיוק באבחנה. הם גם סיפקו המלצות אודות אפשרווית הטיפול במצבים אלו.
בנשים הרות עם הפרעות קרישה תורשתיות או עם גורמי סיכון קליניים לתרומבואמבוליזם ורידי, המומחים ממליצים לרופאים על טיפול מונע לתרומבואמבוליזם ורידי למניעת אירוע ראשון או חוזר בנשים עם היסטוריה של פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי.
במרבית המקרים, LMWH הינו הטיפול הטוב ביותר לתרומבוזיס שטחי. LMWH הוא למעשה נוגד הקרישה היחיד המומלץ לשימוש בהיריון. במרבית הנשים עם אבחנה חדשה של תרומבואמבוליזם ורייד ניתן לטפל במסגרת אמבולוטורית, במידה וקיימים האמצעים הזמינים.
מתוך ASH Webinar
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!