בקרב חולי דמנציה המתאמנים בקביעות לא תועדה ירידה בסיכוי להידרדרות קוגניטיבית, בהשוואה לאלו שאינם מקפידים על פעילות גופנית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ.
החוקרים חילקו באקראי 329 חולי דמנציה לקבוצת התערבות, שכללה ארבעה חודשי פעילות אירובית פרטנית ותחת השגחה ולאימוני כוח. הם גם בחרו קבוצת ביקורת שכללה 165 חולי דמנציה, אשר נבחרו באקראי להמשך טיפול סטנדרטי, ללא תוספת פעילות גופנית. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 77 שנים והם סבלו מתסמיני דמנציה בדרגה קלה-עד-בינונית.
שנה מאוחר יותר, בקרב החולים בקבוצת ההתערבות תועד תפקוד קוגניטיבי מעט גרוע יותר, בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי, אם כי ההבדל היה קטן וחסר משמעות קלינית.
עם זאת, תוספת פעילות גופנית לטיפול הסטנדרטי לדמנציה לא הייתה חסרת תועלת כליל. בחולים שהקפידו על פעילות גופנית השרירים היו חזקים יותר וכן חל שיפור בהיבטים אחרים של הכושר הגופני שלהם.
עם זאת, נדרש שיפור של הגוף והנפש יחדיו בכדי להביא לשיפור ביכולות התפקוד בחיי היומיום. בחולי דמנציה, נראה היה כי השיפור בכושר הגופני לא תורגם לשיפור בתפקודים דוגמת הליכה ברחוב או עליה במדרגות, מאחר ולא חל שיפור בנפש.
החוקרים כותבים כי למרות שהמחקר הנוכחי לא הדגים השפעה חיובית של פעילות גופנית על התפקוד הקוגניטיבי, אורחות חיים בריאים צפויים להפחית את הסיכון למחלות כרוניות אחרות, העשויות להשפיע לרעה על איכות החיים של חולי דמנציה.
BMJ 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!