מאת ד”ר אלינור מוסרי בריסקין

אמצעי פשוט יחסית של הרחבת בדיקת DXA (dual X-ray absorptiometry) הקיימת עשוי לעזור בזיהוי מטופלים הנמצאים בסיכון לשברים לא טיפוסיים בעצם הפמור (AFF, atypical femoral fracture) סיבוך נדיר אך משמעותי של שימוש בביספוספונטים. בנוסף, מאפיינים מסויימים של אוכלוסיה הנמצאת בסיכון לשברים אלה יכולים לשמש באיתור וזיהוי אותם הפרטים שהינם בסיכון. כך על פי דיווח שניתן ב American Society of Bone and Mineral Research (ASBMR) 2017 Annual Meeting.

ד”ר דניס ואן דה לארשוט ושותפיה ביצעו את הסריקות המורחבות במחקר שהתבצע במרכז הרפואי Erasmus MC אשר בהולנד לאור אירועי ה AFF הרבים שהגיעו למרכזם. החוקרים מציעים כי השיטה היא למעשה הרחבת בדיקת DXA הקיימת לסריקת עצמות ה femor. הבדיקה המורחבת נמשכת דקה אחת יותר מהבדיקה הרגילה.

בדיקת DXA מורחבת של הפמור יכולה לזהות שברים אטיפים חלקיים בפמור במטופלים אשר נוטלים טיפול לאוסטאופורוזיס. כך על פי ד”ר לארשוט, אשר הציגה את ממצאי המחקר. בדיקת DXA הוא חלק שגרתי בטיפול ומניעה של אוסטאופורוזיס, והרחבת הבדיקה לסריקת הפמור כולו, יכולה להתבצע בקלות על ידי הארכתה בדקה אחת. המטרה היא למנוע AFF, הם שברים אטיפים בפמור אשר מתרחשבים ספונטנית, לעיתים דו צדדיים וההחלמה מהם קשה ולעיתים לא מלאה.

במחקר זה בוצעה בדיקת DXA מורחבת אשר כללה את עצמות הפמור של מטופלים אשר בכל מקרה היו מועמדים לבצע את הבדיקה ואשר נטלו בשנה טרם הבדיקה ביספוספונטים או דנוסומאב. מטופלים אשר בבדיקתם התגלתה תופעת ה “beaking” או “flaring” עיבוי פריאוסטלי או אנדוסטלי (periosteal or endosteal), עברו צילום רנטגן של עצם הפמור על מנת לאשר את הימצאות שבר פמורלי אטיפי חלקי בעצם הפמור.

מתוך 282 מטופלים אשר הוכללו במחקר, 12 (4.3%) הראו סימנים של beaking בסריקות המורחבות של שני עצמות הפמור. ב 9 מטופלים (3.2%) ה beaking תאם את הימצאות שבר חלקי (incomplete) על פי צילום רנטגן. מתוכם 4 מטופלים ביצעו צילום רנטגן בכל מקרה בשל שברים ישנים, וחמישה מטופלים (1.8%) אובחנו עם שברים אטיפים חלקיים חדשים של הפמור. ה positive predictive value (PPV) של beaking בסריקה מורחבת של עצמות הפמור ב DXA היה 83.3%. 2 מטופלים מתוך ה 12 אבדו למעקב, ואצל מטופל אחד אחד ה BEAKING יוחס לקלציפיקציה ברקמה הרכה.

בין המטופלים אשר אובחנו עם שבר חלקי בפמור, מטופל אחד עבר ניתוח מניעתי ואצל כל היתר הופסק הטיפול באוסטאופורוזיס.

ד”ר לארשוט סיכמה כי לכל 9 המטופלים אשר הראו סימני beaking בבדיקת DXA, נראו שברים אטיפים חלקיים בצילום רנטגן. היא גם מציינת כי שניים מתוכם דיווחו על כאבים, אך יתר המטופלים סבלו משברים חלקים בפמור, אשר לא התבטאו בכאבים.

יש צורך במידע נוסף ופרוספקטיבי על מנת להבין כיצד ומתי הופכות תופעות ה beaking הנצפות בצילום לשבר ממשי.

לאור העובדה כי שימוש בביספוספונטים ירד משמעותית בשנים האחרונות בשל חשש מתופעות הלואי הנדירות אך המשמעותיות של Atypical femoral fracture ו osteonecrosis of the jaw , עולה הצורך לפתח אמצעי אשר יזהה את המטופלים בסיכון לתופעות לואי אלה הן על מנת לאבחן בזמן את השבר המתהווה, והן על מנת לא למנוע טיפול ממטופלים אשר זקוקים לו.

במחקר אחר אשר הוצג באותו הכנס, חוקרים קנדים דיווחו על מאפיינים של 107 מטופלים עם AFF ב Quebec Atypical Femoral Fracture Registry, אשר הושוו לקבוצת מטופלים עם סוגי שברים אחרים ולקבוצת מטופלים אשר נטלו ביספוספונטים אך לא סבלו משברים.

בהסתמך על ממצאי המחקר, הציעו החוקרים כי מטופלים עם מאפיינים מסויימים נמצאים בסיכון יתר ל AFF:

–          שימוש ממושך בביספוספונטים.

–          שימוש בתרופות בעלות פוטנציאל לאינטראקציה, ובמיוחד PPI.

–          כיפוף (bowing) של עצם הפמור או מצב varus בירך.

–          BMD בטווח האוסטאופני.

–          כאבים בירך או במפשעה.

לדברי המציגים, מטופלים אלה יוכלו להרוויח מהרחבת בדיקת ה DXA לעצם הפמור וממעקב צמוד יותר.

American Society of Bone and Mineral Research 2017 Annual Meeting. September 811, 2017, Denver, Colorado.

לידיעה במדסקייפ