ע”פ מחקר חדש מה- Int J Cardiol שיעורי הפסקת הטיפול בנוגדי הקרישה החדשים (NOAC) שכיחים יחסית, בעיקר במחצית השנה הראשונה לטיפול, וגבוהים יותר בקרב אלו שהשתמשו במינונים נמוכים. מבין ה-NOACS שיעורי הפסקת הטיפול הנמוכים ביותר היו במטופלי apixaban (אליקוויס) .
ברקע מציינים החוקרים כי היענות לטיפול משפיעה על תוצאותיו במטופלים עם מחלות כרוניות כמו פרפור פרוזדורים (AF) .
לצורך כך בוצע מחקר עוקבה פרוספקטיבי שכלל מטופלים עוקבים עם AF לא מסתמי שקיבלו מרשמים ל-NOACs , וניתוח הגורמים שהובילו להפסקת הטיפול במהלך השנה הראשונה ממתן המרשם.
בסה”כ נכללו 1,305 מטופלים שקיבלו מרשם ל-dabigatran (פרדקסה) (473 מטופלים), rivaroxaban (קסרלטו) (425 מטופלים) , או apixaban (אליקוויס) (407 מטופלים).
מבין אלה, 201 מטופלים (15.4%) הפסיקו את הטיפול ב-NOACs במהלך השנה הראשונה ממתן המרשם. למעלה מ-60% מאלו שהפסיקו עשו זאת במהלך החצי השנה הראשונה.
הסיבות להפסקת הטיפול כללו : דיספפסיה או כאב בטן (2.9%) , דימום (4.5%) .
הפסקות בשל דיספפסיה הופיעו מוקדם יותר (50% מהם בחודשיים הראשונים) בהשוואה לדימומים שקרו מאוחר יותר (66% ב-4 החודשים הראשונים).
המרשמים של NOAC עם מינונים נמוכים יותר היוו גורם חיזוי בלתי תלוי להפסקת הטיפול (OR 1.74, 95% CI 1.23-2.45, p=0.002) בהשוואה למינונים קונבנציונאליים.
בהתייחס לתרופות השונות, שיעור הפסקת הטיפול עם דביגטרן עמד על 22% (בטווח 18.5%-25.9%) , בריברוקסבן 14.4% (בטווח 11.3%-18.0%) , ובאביקסבן 8.8% (בטווח 6.5%-12.0%). הסיכון להפסקת טיפול הקשור לדימום בשלושת התרופות הללו עמד על 20.2% , 44.3% ו-30.6% , בהתאמה, ושיעורי הפסקות הטיפול בשל דיספפסיה או כאבי בטן עמדו על 35.6%, 1.6% ו-0% , בהתאמה.
החוקרים מסכמים כי הפסת טיפול עם NOACs היא שכיחה יחסית ומופיע יותר במהלך 6 החודשים הראשונים להתחלת הטיפול. מטופלים שקיבלו מרשמים למינונים נמוכים יותר נטו יותר להפסקת טיפול בהשוואה לאלה שקיבלו את המינונים הסטנדרטיים.
. 2017 Jan 19. pii: S0167-5273(16)34180-8
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!