במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of Sports Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי גם בגברים מעל גיל 70 שנים, פעילות גופנית עשויה להפחית את הסיכון לתמותה. יתרה מזאת, התועלת עקב עליה בפעילות גופנית בהפחתת תמותה הייתה דומה לזו של הרגלי עישון.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות פעילות גופנית בשעות הפנאי בקשישים, והקשר שלה עם תמותה קרדיווסקולארית ולא-קרדיווסקולארית. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין פעילות גופנית, הרגלי עישון ותמותה קרדיווסקולארית, לא-קרדיווסקולארית ותמותה מכל-סיבה, במהלך 12 שנים, בגברים קשישים שהתגוררו באוסלו.
מבין קרוב ל-15,000 גברים שנולדו בין 1923-1932 ומשתתפים בשנים 1972-1973, החוקרים זיהו 5,738 משתתפים בשנת 2000. במהלך 12 שנות מעקב, 2,154 משתתפים הלכו לעולמם. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת היקף פעילות גופנית קלה או מאומצת בכל שבוע ודרגת הפעילות הגופנית בשעות הפנאי. החוקרים השלימו גם השוואה של יכולת החיזוי בין פעילות גופנית והרגלי עישון.
מהתוצאות עולה כי שלושים דקות של פעילות גופנית בכל יום, במהלך שישה ימים בשבוע, לוותה בירידה של כ-40% בסיכון לתמותה. החוקרים זיהו עליה של חמש שנים בתוחלת החיים כאשר ערכו השוואה בין אורח חיים יושבני ובין פעילות גופנית בעצימות בינונית-עד-מאומצת. הקשר עם תמותה קרדיווסקולארית ותמותה לא-קרדיווסקולארית נחש מעט לאחר ניתוח הסיכונים. מהערכת שכיחות עישון ופעילות גופנית עלה כי דרגת הפעילות הגופנית בשעות הפנאי ניבאה כמעט כמו הרגלי עישון את ההשפעות על תמותה. כאמור, התועלת עקב עליה בפעילות גופנית בהפחתת תמותה הייתה דומה לזו של הרגלי עישון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי גישות לשיפור בריאות הציבור בגברים קשישים צריכות לכלול מאמצים להגדלת פעילות גופנית, לצד מאמצים להפחתת עישון.
Br J Sports Med. 2015;49(11):743-748
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!