במהלך חמש שנים לאחר התפתחות דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), הסיכון לניתוח מפרק גדול דומה בחולים עם פעילות מחלה מתונה ואלו עם פעילות מחלה גבוהה לאורך זמן, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-EULAR (European League Against Rheumatism).

מדגם המחקר כלל 2,071 משתתפים שגויסו ממחקר Early RA Study ו-Early Rheumatoid Arthritis Network. מבין אלו, ב-2,044 חולים תועדו לפחות שני מדדי פעילות מחלה החל משנה אחת לאחר התפתחות המחלה ועד חמש שנים מאוחר יותר.

משטרי הטיפול עלו בקנה אחד עם ההנחיות באותה תקופה, וכללו בעיקר תרופות ממשפחת DMARD, ובשנים האחרונות, תרופות ביולוגיות.

הצורך בניתוח אורתופדי במהלך חמש השנים הראשונות הוגדר כתוצא לוואי של הרס מפרקי וכשלון טיפול. תועדו 1,602 התערבויות ניתוחיות במדגם המחקר במהלך תקופת המעקב.

ההתערבויות סווגו כהתערבות מג’ורית להחלפת מפרק גדול; בינוניות לניתוח להסרת הסינוביה, איחוי מפרקי וארתרופלסטיה של שורש כף היד, יד או כף הרגל; ומינוריות, במקרים של ניתוחי רקמה רכה.

החוקרים חישבו את פעילות המחלה הממוצעת החל משנה לאחר התפתחות המחלה ועד חמש שנים בכל מטופל.

הסיכון לניתוח מפרק גדול במהלך חמש השנים הראשונות לאחר הופעת המחלה היה גבוה יותר בחולים עם פעילות מחלה נמוכה-בינונית, גבוהה-בינונית וגבוהה, בהשוואה לחולים עם פעילות מחלה נמוכה, לאחר תקנון למשתנים דוגמת גיל בעת הופעת המחלה, מין ומשך התסמינים.

הסיכון לניתוח מפרק בינוני במהלך חמש השנים הראשונות לאחר הופעת המחלה היה גבוה ב-80% בחולים עם פעילות מחלה גבוהה-בינונית, בהשוואה לאלו עם פעילות נמוכה או נמוכה-בינונית (יחס סיכון של 1.80, p=0.034). בנוסף, הסיכון היה גבוה פי 2.5 בחולים עם פעילות מחלה גבוהה, בהשוואה לאלו עם פעילות נמוכה (יחס סיכון של 2.59, P=0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ופעילות מחלה בינונית במהלך חמש השנים הראשונות להופעת המחלה, למרות טיפול בתרופות ממשפחת DMARD, קיים סיכון דומה לניתוח מפרק גדול כמו אלו עם מחלה פעילה מאוד. לאור זאת, הם ממליצים להקפיד לשמור על פעילות מחלה נמוכה.

מתוך כנס מטעם ה-EULAR

לידיעה במדסקייפ