תרופות פסיכיאטריות, כולל נוגדי-דיכאון, בנזודיאזפינים ובפרט משככי כאבים אופיאטים ולא-אופיאטים, מלווים בעליה משמעותית בסיכון לרצח, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו במהלך חודש יוני בכתב העת World Psychiatry.
במטרה לקבוע את הקשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין הסיכון המוגבר למעשי רצח, החוקרים אספו באופן פרוספקטיבי נתונים אודות 959 חולים שביצעו מעשי רצח בין 2003 ועד 2011. לכל מקרה התאימו החוקרים עשרה ביקורות מהאוכלוסיה, תוך התאמה לפי מין, גיל לפי שנת לילדה ומקום מגורים בעת ביצוע הרצח.
בנוסף, נתונים אודות טיפול תרופתי בשנים 1995-2011 נאספו לכלל המקרים והביקורות באמצעות מאגר נתוני מרשמים בפינלנד, כולל הערכת הטיפול בעת ביצוע מעשה הרצח.
לאחר שלקחו בחשבון ערפלנים אפשריים, החוקרים מצאו כי טיפול נוכחי בנוגדי-דיכאון לווה בסיכון יחסי של 1.31 למעשה רצח, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול זה (p=0.022), עם סיכון יחסי של 1.45 עם בנזודיאזפינים (p=0.001) ו-1.10 עם תרופות אנטי-פסיכוטיות (p=0.54).
טיפול נוכחי במשככי כאבים אופיואידים ולא-אופיואידים לווה בסיכון מוגבר משמעותית לביצוע מעשה רצח (סיכון יחסי של 1.92, P<0.001).
כאשר החוקרים הגבילו את ניתוח הנתונים לאלו שביצעו מעשי רצח עד גיל 25 שנים, הקשר היחיד שתואר עם ביצוע הרצח שהיה קרוב למובהק סטטיסטית היה טיפול נוכחי באופיואידים ובנזודיאזפינים (סיכון יחסי של 3.22 ו-1.95, בהתאמה).
החוקרים מסבירים כי בנזודיאזפינים עשויים להפחית את השליטה בדחפים ומחקר מוקדם מצא כי משככי כאבים משפיעים על עיבוד רגשות.
לאור הממצאים המפתיעים הקושרים בין טיפול במשככי כאבים אופיואידים ולא-אופיואידים ובין סיכון מוגבר למעשי רצח, יש מקום להשלים מחקרים נוספים בנושא.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!