מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ, עולה כי למרות שתרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן הובילו לשיפור גדול יותר משמעותית במדדי PFDI-20 (Pelvic Floor Distress Inventory), ההבדל בין הקבוצות היה קטן יחסית. למרות זאת, 57% מהמשתתפות בקבוצת ההתערבות דיווחו על שיפור בתסמינים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את השפעות תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן והמתנה זהירה על תסמיני רצפת האגן באוכלוסיית נשים בגילאי 55 שנים ומעלה, עם צניחה קלה ותסמינית של איברי האגן.
מדובר במחקר אקראי ומבוקר שכלל נשים בגילאי 55 שנים ומעלה, עם צניחה קלה ותסמינית. החוקרים לא כללו במחקר טיפול נוכחי לצניחה או טיפול בשנה האחרונה, ממאירות של איברי האגן, טיפול נוכחי להפרעה גניקולוגית אחרת, מחלה חמורה/סופנית, ניידות מוגבלת או ליקוי קוגניטיבי.
ההתערבות כללה תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן בהשוואה להמתנה זהירה. התוצא העיקרי היה השינוי בתסמיני שלפוחית, מעי ורצפת אגן, כפי שנקבע לפי מדד PFDI-20, שלושה חודשים לאחר התחלת הטיפול. תוצאים משניים כללו את השינוי במצבים ספציפיים ואיכות החיים הכללית, תפקוד מיני, דרגת הצניחה, תפקוד שרירי רצפת האגן ותחושת השינוי בתסמינים בעיניי המטופלות.
מבין 287 נשים שחולקו באקראי לתרגילים לחיזוק רצפת האגן (145 חולות) או המתנה זהירה (142 חולות), 87% השלימו את המעקב. בקרב משתתפות בקבוצת ההתערבות תועד שיפור ממוצע גדול יותר ב-9.1 נקודות במדד PFDI-20, בהשוואה למשתתפות בקבוצת הביקורת (P=0.005). מבין הנשים בקבוצת ההתערבות, 57% דיווחו על שיפור בתסמינים מתחילת המחקר, זאת בהשוואה ל-13% מהנשים בקבוצת הביקורת (p<0.001). לא זוהו הבדלים מובהקים ביתר התוצאים המשניים.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לזהות גורמים הקשורים בהצלחת תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן ולבחון את ההשפעות ארוכות הטווח.
BMJ
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!