בחולים בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית אגרסיבית תתכן תועלת לטיפול מוקדם בשילוב Adalimumab עם Methotrexate, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Rheumatology.

החוקרים כותבים כי הוספת Adalimumab לאחר 26 שבועות טיפול ב-Methotrexate לחולים יפנים עם דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת, שלא קיבלו טיפול קודם בתרופה, הביאה לשיפור התוצאות הקליניות והתפקודיות. אך בהשוואה לגישת טיפול ראשונית בשילוב Adalimumab עם Methotrexate, הטיפול המאוחר לא הביא להחלמת הנזק הרדיוגרפי שתועדה במהלך 26 השבועות הראשונים.

בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ומחלה פעילה, התחלה מוקדמת של טיפול ב-Adalimumab בשילוב עם Methotrexate חשובה למניעת התקדמות לנזק מפרקי. מדובר במחקר הראשון שבחן את גישת הטיפול המשולב ב-Adalimumab עם Methotrexate בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שלא קיבלו טיפול קודם ב-Methotrexate, והממצאים סוללים את הדרך למתן טיפול ב-Adalimumab לחולים דומים אחרים. על-בסיס ממצאים אלו, הממשלה ביפן אישרה את ההתוויה הזו.

החוקרים ערכו את מחקר HOPEFUL-1 בשלב 3, מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, ב-94 מרכזים ביפן, להשוואת היעילות של טיפול ראשוני ב-Adalimumab עם Methotrexate, בהשוואה להוספת Adalimumab לאחר 26 שבועות טיפול ב-Methotrexate בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת, עם פעילות מחלה גבוהה.

מבוגרים בגילאי 20 שנים ומעלה עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה במשך פחות משנתיים, שלא קיבלו טיפול קודם ב-Methotrexate, שענו על הקריטריונים למחקר. בכל החולים זוהו לפחות עשרה מפרקים רגישים (מבין 68 מפרקים שנבחנו), שמונה מפרקים נפוחים (מבין 66 מפרקים שנבחנו), CRP של לפחות 1.5 מ”ג לד”ל, או שקיעת דם של 28 מ”מ לשעה ומעלה, ולפחות ארוזיה מפרקית אחת או תשובה חיובית לבדיקת RF (Rheumatoid Factor). החוקרים לא כללו במחקר חולים שקיבלו טיפול בלמעלה משתי תרופות DMARD (Disease Modifying Antirheumatic Drugs), Cyclophosphamide, Ciclosporin, Azathioprine, Tacrolimus, או DMARD ביולוגי, או חולים עם זיהום כרוני, דלקת ריאות אינטרסטיציאלית או היסטוריה של שחפת או ממאירות.

החולים חולקו ביחס 1:1 לטיפול ב-Adalimumab במינון 40 מ”ג פעם בשבועיים, עם טיפול שבועי ב-Methotrexate (החל מ-6 מ”ג לשבוע) או פלסבו פעם בשבועיים, עם טיפול שבועי ב-Methotrexate במשך 26 השבועות הראשונים.

ניתן היה להעלות את מינון הטיפול ב-Methotrexate ל-8 מ”ג בשבוע לאחר שמונה שבועות בחולים ללא שיפור של 20% ומעלה בספירת המפרקים הנפוחים או הרגישים מתחילת המחקר, או לפי שיקול הדעת של החוקר, למעט מקרים בהם היה חשש בטיחותי. ניתן היה להפחית את מינון הטיפול ל-4 מ”ג בשבוע, בהתאם לשיקול הדעת של החוקר.

מסיבות אתיות, ניתן היה לתת טיפול הצלה ב-Adalimumab בתווית-פתוחה עם Methotrexate, במידה וחל שיפור של 20% ומעלה בספירת המפרקים הנפוחים והרגישים לאחר 12, 16 או 20 שבועות.

חולים שהשלימו את המחקר התאימו לטיפול בתווית-פתוחה ב-Adalimumab ו-Methotrexate במשך 26 שבועות, תוך מעקב אחר השינוי הממוצע במדד DAS28-ESR (28-joint Disease Activity Score with Erythrocyte Sedimentation Rate) ו-mTSS (Modified Total Sharp Score), והחוקרים תיעדו את שיעור החולים עם הפוגה קלינית, תפקודית והדמייתית.

מבין 333 חולים שנבדקו, 278 חולים (137 מהמדגם המקורי שטופל תחילה ב-Adalimumab ו-Methotrexate ו-141 מהמדגם שטופל תחילה בפלסבו עם Methotrexate) השלימו את 52 שבועות המחקר. הבדלים משמעותיים במדדים הקליניים והתפקודיים שתועדו במהלך 26 השבועות הראשונים לא תועדו לאחר הוספת טיפול בתווית-פתוחה ב-Adalimumab ל-Methotrexate.

למרות שטיפול בתווית פתוחה בשילוב Adalimumab עם Methotrexate הביא להאטת התקדמות רדיוגרפית לאחר 52 שבועות, בשתי הקבוצות, בחולים שטופלו ב-Adalimumab עם Methotrexate לאורך המחקר תועדה פחות התקדמות רדיוגרפית בהשוואה למטופלים בפלסבו עם Methotrexate במהלך 26 השבועות הראשונים (שינוי ממוצע במדד mTSS של 2.56 לעומת 3.30 לאחר 52 שבועות, p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול מוקדם בשילוב Adalimumab עם Methotrexate הינה אפשרות חשובה לצמצום נזק מבני בלתי-הפיך בחולים רבים עם דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת, שלא קיבלו טיפול קודם ב-Methotrexate.

Rheumatology 2014

לידיעה במדסקייפ