תוספי וויטמין D וסידן עשויים לשפר את צפיפות המינראלים של העצם בחולי אפילפסיה, כאשר הוספת ביספסופנטים עשויה לסייע גם במניעת שברים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Epilepsia.
החוקרים מדווחים כי ידוע היטב כי טיפול בתרופות נגד-פרכוסים מעלה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס, אך רופאים המטפלים בחולי אפילפסיה לעיתים קרובות אינם מתייחסים לסוגיה זו. בתחילת המחקר הם הופתעו ממספר החולים עם אוסטיאופורוזיס ונטלו תרופות אלו. חולים אלו מצויים בסיכון גבוה מאוד לנפילות בשל פרכוסים וכן נפילות עקב הטיפול התרופתי, העלול לגרום לישנוניות.
במטרה לבחון אם ניתן למנוע אובדן עצם ושברים בחולים הנוטלים טיפול ארוך-טווח בתרופות נגד-פרכוסים, החוקרים חילקו באקראי 80 גברים שנטלו נוגדי-פרכוסים למשך לפחות שנתיים, לטיפול ב-1,000-1,500 מיליגרם סידן ביום; 500-750 יחידות וויטמין D ביום; ופלסבו או Risedronate במינון 35 מ”ג, פעם בשבוע.
53 חולים השלימו את שתי שנות המחקר. ב-18 מבין 26 החולים בקבוצת הפלסבו (69%) תועד שיפור בצפיפות המינראלים של העצם בכל אתר, בעוד שב-19 מבין 27 החולים בקבוצת הטיפול ב-Risedronate (70%) תועד שיפור. החוקרים תיעדו עליה בצפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה המותני, שהייתה גדולה יותר משמעותית בחולים תחת טיפול ב-Risedronate. לא תועדו שברים חדשים בקבוצת הטיפול ב-Risedronate, אך בקבוצת הפלסבו תועדו שישה שברים חדשים (5 שברי חוליות ושבר לא-חולייתי אחד).
כיום, אין הנחיות ברורות בנוגע למניעה או טיפול באוסטיאופורוזיס בחולי אפילפסיה בסיכון גבוה, אך מהממצאים עולה כי יש מקום להנחיות וכי טיפול בתרופות אחרות ממשפחת ביספוספנטים צפוי להיות דומה ביעילותו.
לא כל חולי אפילפסיה הנוטלים נוגדי-פרכוסים בטווח הארוך נדרשים לטיפול בביספוספנטים. במידה ומבנה העצם ומסת העצם טובים, ואין גורמי סיכון אחרים והחולים יציבים, חולים אלו ככל הנראה אינם זקוקים לתרופות אלו. עם זאת, בנוכחות גורמי סיכון אחרים, דוגמת עישון או שתיית אלכוהול רבה, תתכן תועלת לתרופות אלו. לכל הפחות, מומלץ להקפיד על צריכה מספקת של סידן וויטמין D.
הטיפול אינו מיועד לכולם, אך יש לבחון את הבעיה באוכלוסיה זו בסיכון, בעיקר באלו הנוטלים יותר מתרופה נוגדת-פרכוסים אחת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!