הוספה של זריקה חודשית תת עורית של golimumab (סימפוני, ינסן סילאג)

למיגוון של טיפול קונבציונלים של תרופות אנטי-ראומטיות עם השפעה על מהלך המחלה (DMARD) הובילה לשיעורי תגובה גבוהים יותר מבין המטופלים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית פעילה (RA) – כך לפי מחקר פתוח תווית שהתפרסם לאחרונה ב-Annals of the Rheumatic Diseases .

ע”פ דיווחי החוקרים , לאחר 6 חודשים של גולימומאב ביחד עם DMARD , שיעור של 82.1% מהמטופלים השיג תגובה טובה/בינונית בהתאם לקריטריונים של הליגה האירופאית נגד ראומטיזם (FULAR).  בנוסף, 23.9% מהמטופחים הגיעו להפוגה במחלה במהלך תקופה זו.

החוקרים מציינים שמחקרים קודמים הדגימו את התועלת של גולימומאב במטופלים שלא היו תחת טיפול קודם עם מטרוטקסט, שנכשלו תחת טיפול במתוטרקסט, וכן כאלה שקיבלו טיפול בחוסמי TNF אלפא אחרים. עם זאת, המידע על היעילות של גולימומאב בתנאי “עולם אמיתי” במטופלים הטרוגנים ורקע טיפולי מגוון הוא מועט, ולכן מטרת המחקר הייתה להרחיב הידע עבור אוכלוסיה זו.

לצורך בדיקת התגובה לטיפול זה, גייסו החוקרים 3,280 מטופלים מתוך 475 מרכזים ב-40 מדינות במחקר שנקרא GO-MORE . המטופלים היו עם מחלה פעילה על עף טיפול ב-DMARD כולל מתרוטקסט, סולפאזאלין, hydroxychloroquine ו-leflunomide עם רמת פעילות מחלקה ב-28 מפרקים (DAS28) של 3.2 נקודות או יותר.

למעלה מ-80% מהמטופלים היו נשים, והגיל הממוצע היה 52. משך הזמן הממוצע של המחלה היה 7.6 שנים, ו-78.7% היו עם רמה גבוהה של פעילות מחלה.

קצת יותר ממחצית מהמטופלים טופלו במתוטקרסט כטיפול DMARD, כש-13% קיבלו טיפול משולב של מתוטרקסט ביחד עם hydroxychloroquine או chloroquine ושיעור קטן טופל במתוטרקסט עם leflunomide או sulfasalazine .

כל המטופלים קיבלו זריקות תת עוריות של גולימומאב במינון 50 מ”ג אחת לחודש למשך 6 חודשים, תוך המשך הטיפול ב-DMARD במקביל. תגובה בינונית/טובה לפי FULAR הוגדרה כשיפור ב-DAS28 של 1.2 נק’ מתחילת המחקר, או שיפור של 0.6-1.2 במידה והציון הבסיסי היה מתחת ל-5.1 .

החוקרים מדווחים כי נמצאה תועלת גם במדדי מחלה נוספים. למשל, במקרים של פעילות מחלה נמוכה בהתבסס על רמות CRP במקום שקיעת דם, נצפתה תגובה בקרב 24.5% , 38.7% ו-49.5% לאחר חודשיים, 4 חודשים ו-6 חודשים, בהתאמה.

מוגבלות כפי שנמדדה לפי אינדקס המבוסס על שאלון בריאות גם השתפרה, עם סטטוס של אי הפרעת תפקוד (או הפרעה נמוכה) בקרב 26.4% , 33.1% ו-37.4% לאחר חודשיים, 4 ו-6 חודשים בהתאמה.

מטופלים עם משך מחלה קצר יותר השיגו תגובה והפוגה בשיעור גבוה יותר: 27.8% לאלה שהיו חולים פחות משנתיים, לעומת 21% שמשך מחלתם היה מעל 10 שנים.

למחקר היה גם חלק שני, שבו מטופלים שהיו עם תגובה בינונית/טובה ע”פ FULAR חולקו רנדומלית להמשך טיפול חודשי בגולימומאב 50 מ”ג בזריקה תת עורית למשך 6 חודשים, או לזריקה תת עורית + זריקה תוך ורידית במינונים של 2 מ”ג/ק”ג במטרה להשיג הפוגה של המחלה.

החוקרים מדווחים כי לא נמצאו הבדלים בשיעורי ההפוגה במחלה בין שתי הקבוצות, שהיו כ-25% לאורך 6 חודשי המעקב הנוספים. להערכת החוקרים ההסבר לכך הוא שהאפקט הגיע למצב “פלאטו” לאחר הטיפול הראשוני, והוספת המינונים בזריקה תוך ורידית לא הגדילה האפקט.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שהופיע בחלק הראשון של המחקר היו דלקת אף ולוע, זיהומים בדרכי השתן, וכאבי ראש. תופעות לוואי רציניות דווחו ב-5.7% מהמטופלים, והנפוצות ביותר מביניהן היו זיהומים ונפיחויות. תוצאות דומות היו גם בחלק השני של המחקר.

היו 10 מקרי תמותה במהלך המעקב, 5 מהם נחשבו כעשויים להיות קשורים לטיפול, לרבות שוק ספטי, כשל נשימתי, מילומה נפוצה, דימום בדרכי העיכול וקריסת מערכות.

החוקרים מסכמים כי תוצאות מחקר ה-GO-MORE מצביעות על כך שהוספת גולימומאב למס’ תרופות שונות מקבוצת ה-DMARD השיגו יחס תועלת/סיכון מועדף בקבוצה רחבה יותר של מטופלים עם RA מאשר אלה שהשתתפו במחקרים קלינים קודמים.