בכתב העת BMC Musculoskeletal Disorders מדווחים החוקרים כי במבוגרים עם שברי דחיסה בחוליות, ניתוח קיפופלסטיה הוביל לשמירה על גוף החוליות שקרסה עם דפורמציה קלה יותר, בהשוואה לקיבוע סגמנט קצר באמצעות I-VEP (Intravetebral Expandable Pillars). קיבוע באמצעות I-VEP היה מוצלח יותר בשמירת שלמות הסגמנטים הסמוכים, עם מניעת אפקט דומינו המופיע לעיתים קרובות באוכלוסיית חולים זו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שברי דחיסה של חוליות אוסטיאופורוטיות הם הסיבה המובילה למוגבלות ותחלואה בקשישים. הטיפול במצב זה עדיין מאתגר, כאשר האפשרויות כוללות מגוון גישות, אך להן מגבלות שונות. במחקר הנוכחי הם בחנו את התוצאות הקליניות בעקבות קיבוע סגמנט-קצר עם I-VEP אל מול קיפופלסטיה מילעורית בחולים לאחר שברי דחיסה של החוליות.
המחקר כלל 46 חולים עם שבר אוסטיאופורוטי בגובה אחד בעמוד השדרה המותני-גבי. 22 חולים בקבוצה אחת עברו קיבוע של הסגמנט הקצר עם I-VEP ו-24 חולים בקבוצה השנייה עברו קיפופלסטיה. כל החולים נבחנו לפני ולאחר הניתוח, באמצעות מדד VAS (Visual Analog Scale), הערכת הגובה הקדמי של החוליה השבורה והזווית הקיפוטית של החוליה השבורה. שני הפרמטרים הרדיולוגים האחרונים נבחנו גם בסגמנטים סמוכים.
החוקרים לא זיהו הבדל משמעותי בין הקבוצות במונחים של מין או גובה השבר, אך גיל החולים הממוצע היה מתקדם יותר בקבוצה השנייה. לאחר שנה אחת, לא זוהו הבדלים משמעותיים במדדי VAS, הגובה הקדמי של החוליה השבורה, או בערך המייצג את הגובה הקדמי מעל לחוליה השבורה ובזווית הקיפוטית מתחת לחוליה השבורה, לאחר תקנון למין החולים, גובה השבר וגיל החולה.
כאשר בחנו את המדדים בנפרד, הגובה הקדמי מתחת לחוליה השבורה היה גבוה יותר משמעותית והזווית הקיפוטית מעל לחוליה השבורה הייתה קטנה יותר משמעותית בקבוצה הראשונה, בהשוואה לקבוצה השנייה. הזווית הקיפוטית של החוליה השבורה הייתה קטנה יותר משמעותית בקבוצה השנייה, בהשוואה לקבוצה הראשונה (p<0.001).
BMC Musculoskelet Disord. 2013;14(75)
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!