אנשים העוסקים בפעילות גופנית מופרזת בעצימות רבה ואלו העוסקים מעט מאוד פעילות גופנית עלולים לסכן את סחוסי הברכיים שלהם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-98 מטעם ה-Radiological Society of North America.
החוקרים מסבירים כי אובדן הסחוס הוא פרוגרסיבי ובלתי-הפיך. לאחר אובדן הסחוס, אין דרך להשיבו ומכאן החשיבות הרבה של פעילות גופנית מתונה ולהקפיד על בטיחות בביצוע פעילויות ספורט דוגמת ריצה ומשחקי טניס.
במטרה לבחון את ההשפעות של פעילות גופנית על התפתחות אוסטיאוארתריטיס של הברך, החוקרים מדדו את זמני רלקסציה ב-T2 באמצעות בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית, העשויות לזהות שינויים ביוכימיים בסחוס עוד לפני אובדן בלתי-הפיך.
החוקרים בחנו את הקשר בין רמת פעילות גופנית והתפתחות שינויים ניווניים מוקדמים בסחוס הברכיים, תוך הערכת זמני רלקסציית T2 במהלך ארבע שנים באנשים בריאים ובאלו עם גורמי סיכון לאוסטיאוארתריטיס (דוגמת עודף משקל, סיפור משפחתי ונזק קודם לברכיים). מקצועות שדרשו כיפוף תדיר של הברכיים מהוות גם הן גורם סיכון לאוסטיאוארתריטיס של הברכיים.
מדגם המחקר כלל 205 משתתפים, שהיו בגילאי 45-60 שנים, ולקחו חלק במחקר Osteoarthritis Initiative.
בתחילת המחקר, מדד מסת הגוף של המשתתפים נע בין 19-27 ק”ג למטר בריבוע והם לא סבלו מכאבי ברכיים. המשתתפים דירגו את רמת הפעילות הגופנית שלהם לפי שאלון PASE (Physical Activity Scale for Elderly). רמת הפעילות הגופנית במהלך ארבע שנים סווגה לשלוש קטגוריות.
החוקרים מדדו את ערכי T2 של סחוס הברך בפיקה, בעצם הירך ובעצם הטיביה, בתחילת המחקר ולאחר 2 ו-4 שנים.
השליש הסדנטרי כלל את 15% המשתתפים במחקר שהלכו פחות משלוש שעות בשבוע. השליש הבינוני כלל את 70% המשתתפים שעסקו בפעילות גופנית מתונה. השליש הפעיל כלל את 15% המשתתפים שעסקו בפעילות גופנית ברמה גבוהה מאוד.
התקדמות של זמני רלקסציה T2 הייתה גבוהה יותר בשליש הפעיל, בהשוואה לשליש הבינוני בעצם הטיביה המדיאלית (2.8 לעומת 2.0, P=0.04) ובפיקה (4.1 לעומת 3.1, p=0.02).
זמני הרלקסציה בכל מדורי הברך היו גבוהים יותר בשליש הפעיל (2.5 לעומת 2.0), בהשוואה לשליש הבינוני. בסקירה זאת בוצע תקנון לגיל, מין ומדד מסת גוף.
במשתתפים בשליש הסדנטרי נרשמה התקדמות גדולה יותר של T2 בהשוואה לאלו בשליש הבינוני; עם זאת, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים כותבים כי זמני רלקסציית T2 מהווים סמן חדש יחסית הדורש אישור במחקרים נוספים במטרים ניתן יהיה להשתמש בו בתנאים קליניים. בשלב זה, מומלץ לייעץ לחולים לעסוק בפעילות גופנית מתונה, שהיא הטובה ביותר למפרקי הברכיים שלהם.
על המטופלים ללמוד כיצד להגן על המפרקים שלהם כאשר עוסקים בפעילות גופנית. עליהם להיות פעילים, אך להבטיח כי עוסקים בפעילות גופנית באופן בטוח, ללא פגיעה במפרקים.
מתוך השנתי ה-98 מטעם ה-Radiological Society of North America
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!